אנטולי נפתלי ביריוקוב ז"ל

קורות חיים

אנטולי, בן אירינה וולדימיר, נולד בוולגוגרד שברוסיה בי"ט בכסלו תשמ"ג (05.12.1982), אח לתמרה. גדל והתחנך בוולגוגרד, למד בבית הספר "101" ומשבגר למד את מקצוע הנגרות.

בסוף שנת 1999 המשפחה עלתה לישראל, לחיפה. אנטולי תכנן ללמוד לימודים גבוהים וכך להתקדם בחיים, ובינתיים עבד והתפרנס: בשנת 2000 עבד בתור מוכר בחנות. מ- 2001 עד 2002 עבד בתור נגר במפעל פרקטים, ומסוף שנת 2002 עסק בעבודות נקיון באוניברסיטת חיפה.

אנטולי היה בדרן ושובב מילדותו, בעיניו הכחולות היה תמיד ניצוץ. הוא גדל להיות בן ואח מסור, חלק את כל חוויותיו עם הוריו ואחותו והיה תקווה ומשענת למשפחה כולה. הוא היה אדם הגון ואחראי, סקרן מטבעו, טוב לב, עליז ונוהג בכבוד במבוגרים. מאז היותו נער פעל לפי המוטו 'אם ברצונך להשיג משהו – אתה חייב לעשות ולפעול'.

אנטולי אהב את החיים. הוא אהב לצייר, לצלם ולעסוק במוזיקה – ניגן בגיטרה, ואף ניסה לפתח את יכולתו כזמר. מגיל צעיר אנטולי התאמן בקרטה, שיחק טניס ואף למד לרקוד. ברוסיה למד ריקודים סלוניים אצל רקדנים ידועים, כמו תרסינוב, ובארץ המשיך לרקוד ולמד אצל איגור ואנה מסס, אולם עקב עבודתו בשעות בלתי רגילות נאלץ לעזוב את לימודיו אלה.

אנטולי רצה להקים משפחה, ואף כתב לחברה שלו שגרה ברוסיה מכתב הכולל הצעת נישואים. הוא התכוון לנסוע אליה לרוסיה, ואולי להביא אותה ארצה ככלתו.

ביום רביעי בצהריים, א' באדר ב' תשס"ג (05.03.2003), פוצץ את עצמו מחבל-מתאבד באוטובוס "אגד" בקו מס' 37 בחיפה, שעבר בשדרות מוריה על הכרמל. חמישה-עשר בני אדם נרצחו במקום, ושניים מהפצועים נפטרו בימים הבאים.

אנטולי נסע באוטובוס בדרכו לעבודה. הוא נפצע אנושות ואושפז בבית החולים רמב"ם, אך אחרי שלושה ימים, בד' באדר ב' תשס"ג (08.03.2003), נפטר.

בן 20 במותו. הותיר הורים ואחות. אנטולי הובא למנוחות בבית העלמין הנוצרי בחיפה.