סמל לירן אורן ז"ל

קורות חיים

בנם הבכור של רחל ויעקב. נולד בי"ז באלול תשל"ג (14.9.1973) בנהריה. אח לניר.

לירן גדל והתחנך בעכו. למד בבית הספר היסודי "התומר" והמשיך את לימודיו בחטיבת הביניים "רוז" בכיתת מחוננים. למד בבית הספר התיכון "אורט דרסקי" במגמת אלקטרוניקה. היה תלמיד מצטיין והשקיע רבות בלימודים. אחרי שלמד בעצמו על מחשבים הבינו מוריו בבית הספר שאין להם מה ללמד אותו בתחום זה, והוא הופנה ללימודי העשרה בטכניון, שיועדו לתלמידים מחוננים. במסגרת זו השלים בכיתה י"א פרויקט של פיתוח תוכנה לזיהוי ספָרות הכתובות בכתב יד וקיבל תעודת הצטיינות. תכנן ללמוד מיקרוביולוגיה בטכניון בבגרותו.

בנעוריו אהב מאוד מוזיקה. ניחן בכישרון מוזיקלי ולמד בכוחות עצמו לנגן בגיטרה. בשעות הפנאי האזין למוזיקה של להקות רוק כבד כמו "2U", "פינק פלויד", "לד זפלין" ו"הדלתות". כמו כן התעניין מאוד במחשבים ובמשחקי מחשב, ועם הזמן נהפך לידען בתחום. אהב מאוד גם ספורט.

לירן היה מוכשר מאוד, בוגר ורציני לגילו, צנוע ועניו. שמר על קשר קרוב עם בני משפחתו. בלט כאיש שיחה רגיש ואוהב אדם. אהב לעזור לאחרים, בין היתר עזר לילדה שהייתה שכנתו בלימודיה, ועל רבים מהמקרים בהם עזר לאנשים שונים נודע למשפחה רק אחרי נפילתו.

אימו סיפרה כי היה אידיאליסט ורצה לתקן את העולם.

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל ב-18.3.1992. היו לו ציפיות גדולות מהשירות, והתקבל לקורס חובלים בחיל הים. בעקבות פציעה בזמן לימודיו בקורס עבר לחיל האוויר ושירת כטכנאי אלקטרוניקה. הוכיח יכולת טכנית גבוהה וסיים בהצטיינות קורס טכנאי מזל"טים. היה חביב על החיילים ששירתו איתו. גם בעת שירותו בצבא לא זנח את תחביב הנגינה.

לאחר כשנה ביקש לעבור לעבור ליחידה קרבית מתוך רצון לתרום יותר ולמצות את השירות הצבאי. הוא הוצב בחיל ההנדסה הקרבית, עבר מחדש את מסלול הטירונות ושירת בגדוד המח"ץ (605) (הבקעה, מיקוש, חבלה וצליחה).

סמל לירן אורן נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ה בשבט תשנ"ד (6.2.1994). בן עשרים וחצי בנופלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנהריה. השאיר אחריו הורים ואח.

אימו רחל כתבה: "לירן בננו היקר והטהור... ילד מחונן, תלמיד מצטיין, נפש רגישה ואוהב אדם אמיתי. התגייס לצה"ל עם רצון גדול לתרום ופתיל חייו נגדע... ואנו נותרנו על פי תהום פעורה וכאב גדול. לנצח בליבנו. באהבה ובכבוד למי שהיית".

כתב דרור, בן דודו: "בן דוד יקר ואהוב, ככל שהשנים עוברות, הכאב רק גדל. לא נשכח אותך לנצח".

צבי, חבר, כתב: "לירן, אחי. הגעגוע לחברות שלנו מכה בי אחת לתקופה, כשיוצא לי לחלוף על פני עכו. כמה פעמים עשינו את המסלול של עכו-נהריה? עשרות פעמים. אני נזכר ומחייך, איך היינו מדברים על סטארטאפים, כשאף אחד עוד לא הבין על מה אנחנו מקשקשים. על תוכנות והמצאות, ואיך ביום מן הימים נקים חברת תוכנה גדולה. מעבר להכול, אחי, כואב לי על אובדן הפוטנציאל. על כמה טוב שהיית יכול להביא לעולם. כו-לה בן 20, בנאדם!!! אוהב אותך מלא, ומתגעגע".

לירן מונצח באנדרטת חיל ההנדסה בצומת חולדה ובעירו עכו – בבתי הספר שבהם למד ובבית יד לבנים העירוני. באתר גל-עד העירוני נוסף לעמוד לזכרו אלבום המתאר את חייו במילים ובתמונות.