בן מזל ומאיר. נולד בא' בשבט תרפ"ח (23.1.1928) בירושלים.
תחילה למד בתלמוד תורה שבעירו ואחר כך עבר עם הוריו לגור בתל-אביב. כחובב ספורט ושיט השתייך שנתיים לאגודת "זבולון" ואחר כךעבר לתנועת בית"ר שבה ספג ערכים ציוניים-לאומיים.
מאוחר יותר הצטרף גם לשורות הארגון הצבאי הלאומי. כשעברה המשפחה לנתניה החל לעובד בליטוש יהלומים והגביר את פעילותו באצ"ל. הוא נשלח לקורס סגנים, החל להדריך קבוצות וגם נתמנה כאחראי למחסנים.
בשנות המאבק האנטי-בריטי המזויין של ארגונו השתתף בפעולות רבות: בהתקפה על משרדי
הבולשת בירושלים, בהתקפה על בית הכלא במגרש הרוסים, בחדירה למחנה הצבא במגרשי התערוכה בתל-אביב, בהצבת מרגמות ליד מחנה המשטרה הניידת בכפר ויתקין, בפעולת החבלה בתחנת רכבת יבנה, בהתקפה על שדה התעופה בעין-שמר, בפריצה למבצר המשטרה ברמת-גן ובהתקפה על מלון המלך דוד בירושלים. כן השתתף בחמש התקפות על מחנות צבא שבסביבות נתניה ובהנחת מוקשים בכבישים ובמסילות ברזל. בכל הפעולות גילה אומץ לב ומסירות לאין שיעור.
ביום י"ד באייר תש"ז (4.5.1947), תוך כדי קרב עם יחידת-צבא בריטית בעת הנסיגה לאחר פריצת כלא עכו, חיפה נסים באש תת-מקלע על נסיגת חבריו הלוחמים. הוא אמנם הצליח לעכב את התגבורת הבריטית אך נפגע ונהרג במקום.
הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין של שבי ציון הסמוכה לעכו.
פרקי חייו וגבורתו פורסמו ב"זכרם נצח", ספר יזכור לגיבורי הארגון הצבאי הלאומי.