לחברתי לימור ז"ל
לא יודעת במה להתחיל ומה לספר כי לרשום עליך לימור זה לא קל כמו לדבר.
כולם דיברו כולם רשמו ורק לי המילים נעצרו היית לי חברה ויותר מזה אחות ולכן אף פעם לא נעצרות לי הדמעות.
קשה לי לתאר את יופייך ואופייך כי משני הצדדים אין אחד מעליך.
היה לך מבט שאותי הוא הקסים ולכן הבנתי מה הוא עושה לאחרים.
ידעתי לשמוע, לעזור ואם צריך עמדת מאחור.
בזכותך לימור קיבלתי ביטחון ולפעמים גם לא דפקתי חשבון.
היינו ביחד 24 שעות וכל הזמן היינו מאושרות.
אהבת לבלות ויותר מכל קניות כדי שתוכלי יפה תמיד להיות.
דאגת תמיד שיהיה לי הכל אבל לא חשבתי לימור שבסוף אני אסבול.
ביום שאת הלכת השתנו לי החיים הלכת ולא תשובי מדוע זה אלוהים?
אני כותבת לך וגרוני נחנק כי הכאב שלי לימור ממש ממש ענק.
לפעמים אני יושבת לבד ומתגעגעת לימים שהיינו מבלות ונהנות מהחיים.
עזבת מאחור הרבה מאוד חברים ויותר מזה עזבת הורים כאובים.
אני יושבת מולם ורואה אותם סובלים אני רוצה לעודד אבל נעצרות לי המילים.
אני מבטיחה לך לימור להיות תמיד לצידם ולומר להם שאני כל חיי יהיה איתם.
את המכתב כתבתי לך מתוך הנשמה בדמעות רשמתי לך מילה ועוד מילה ועכשיו מה שנשאר לי זה רק הזיכרונות הכואבים לא אשכח אותך לימור אף פעם בחיים.
ולסיום אומר לך רק כמה מילים
לימור היית לי חברה מהסרטים
יהי זכרך ברוך חברתי היקרה
משרית בן דוד.