רב"ט לימור שמחה ברמי ז"ל

קורות חיים

בת למרסל ופרוספר, אחות לויקטור, יעקב, ירון ומרים, נולדה ביום י"ח באייר תשל"ז (6.5.1977) בעכו, שם גדלה והתחנכה. לימור למדה בבית-הספר היסודי "ביאליק", בחטיבת-הביניים "רוז" וסיימה לימודיה בבית-הספר התיכון "קרית החינוך דרסקי" במגמת מינהל וחשבונאות.

בתחילת ספטמבר 1995 התגייסה לימור לצה"ל והחלה במסלול אימוני הטירונות במחנה 80.

שמונה ימים לאחר גיוסה, ביום כ"א באלול תשנ"ה (16.9.1995), נהרגה לימור בתאונת דרכים שאירעה בכביש עכו נהריה, שעה שהיתה בחופשת שבת בדרכה לבקר חברים, היא הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנהריה והיא בת שמונה עשרה. לימור הועלתה לדרגת רב"ט אחרי מותה. הותירה אחריה הורים, שלושה אחים ואחות. שלוש שנים לאחר נפילתה נפטר אביה, פרוספר.

במכתב תנחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק: "לימור תוארה על ידי מפקדותיה כחיילת בעלת מוטיבציה ונכונות לתרום במהלך שירותה הצבאי, היא היתה אהודה ומקובלת על מפקדותיה וחברותיה כאחת".

גיסתה של לימור, חפציבה, הקדישה לה שיר וכך כתבה: "ליבי פצוע ונוטף טיפות כאב / אומרים שהזמן ירפא.../ ארבע שנים חלפו והכאב עדיין ישנו / קשה לימור לחשוב עליך יקירה בזמן עבר / כי היית דור העתיד שלי ואינך עוד / חלק מנשמתי, שהשארת כואבת ופצועה. / את לימור שרחקת מרכילות ולעגת לנו,/ השארת אותנו 'לרכל עלייך ולהעלות זכרונות / שמעלים חיוך על כל מעלליך./ רואים את פניך היפות מחייכות אלינו מכל פינה / בבית של אמא, כל כך יפה שזה כואב / ואני רוצה עוד פעם לגעת, ללטף, לחבק... / ואת לא כאן. / אבל מעבר לזמן שיחלוף עוד נפגש / ותקבליני בחיבוק חזק ואוהב / בינתיים ילדה / נמשיך לאהוב ולהתגעגע... ".

חברתה של לימור, שרית הוסיפה וכתבה: "קשה לי לתאר את יופייך ואופייך כי משני הצדדים אין אחד מעלייך./ היה לך מבט שאותי הוא הקסים ולכן הבנתי מה הוא עושה לאחרים. / ידעת לשמוע, לעזור ואם צריך עמדת מאחור/ בזכותך לימור קיבלתי בטחון. / ביום שבו הלכת, השתנו לי החיים / הלכת ולא תשובי עוד, מדוע אלוהים?".