בן אנט ומימון. נולד ביום ז' באב תשל"א (29.7.1971) בעיר עכו. היה תינוק יפה, שובב ומלא שמחת חיים. כבר בגן-הילדים בלט אבי בחיוכו הכובש, בגומת החן, בלבושו הקפדני והבלתי מתפשר. הוא למד בבית-הספר היסודי 'התומר' בעכו, ולאחר מכן בחטיבת הביניים. היה תלמיד ממוצע, תמיד מוקף חברים, שלא ויתר לעולם על מסיבה או אירוע חברתי. את כיתות ההמשך למד ב'אורט דרסקי' בעכו, שם סיים את לימודיו.
לאבי היתה נוכחות מאוד חזקה. מחד הפגין קור-רוח וקיבל את החיים בקלות, ומאידך, היה רגיש מאוד ופגיע. היתה בו חוכמה שידע לרכוש מבית-הספר של החיים, ואסתטיקה, שהיתה לו כה חשובה. הוא הגיע יום-יום לבית-הספר נקי ומצוחצח והיה מקובל ואהוד על חבריו. אבי היה אמן בנפשו ואהב מאוד לצייר, הוא עיין במגזינים כדי להיות מעודכן באופנה האחרונה והרבה לקרוא ספרות בכל הקשור לגיל ההתבגרות. אבי עזר לחבריו ובמיוחד סייע בכישוריו הטכניים לפתור בעיות בתיקונם של מכשירים. היה פעיל במרכז הקהילתי, הרבה לצאת לטיולים מאורגנים והשתתף בחוג לטיסנות. בתקופה שבין סיום לימודיו לגיוסו לצה"ל, בילה שעות רבות על שפת הים ובגלישה על גלים. אהבה רבה היתה לו לים.
באמצע מרס 1991 התגייס לצה"ל. הוא התנדב לחטיבת גבעתי ושובץ לגדוד 'שקד', שם עבר מסלול הכשרה ארוך וקשה, שבסיומו הוצב בפלוגת החוד של הגדוד. כלוחם בפלוגה, יצא אבי לפעילויות קשות ומורכבות ביותר בגבול הצפון, וביצע זאת היטב.
ביום כ"ח בתשרי תשנ"ג (25.10.1992) נפל בקרב בלבנון. שיירת כלי רכב של צה"ל שכללה שתי משאיות ספארי, ג'יפ ושני קומנדרים ומכליות מים, נפגעה ממטען צד בן עשרות קילוגרמים, שהופעל בשלט רחוק. הפיצוץ העז גרם למותם של חמישה חיילי צה"ל, ואבי ביניהם. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים, שני אחים - יוסי ומאיר ואחות - אורלי. אבי הועלה לדרגת סמ"ר לאחר מותו. משפחתו תרמה ספר תורה לזכרו לבית-הכנסת בעכו, והוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה דברי חברים על דמותו.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אבי היה חייל גאה, הכומתה הסגולה היתה גאוותו, ומפקדיו היו גאים בו". חבריו שאלו: "איך נפלו גיבורים? מטען-צד מקולל בארץ הארזים, קוטף לו חייל צעיר ואהוב מהחיים". ראש המטה הכללי שלח למשפחה השכולה איגרת תנחומים.