שוטר סאלח בונדי ז"ל

קורות חיים

בן אסתרינה ושאול. סלח נולד בלבנון ביום ג' בתמוז תרע"ט (1.7.1919).

הוא גדל בלבנון. בשנת 1946, למרות שהחזיק בידו מלגה ללימודים בצרפת, החליט סלח ממניעים של ציונות לעלות לארץ ישראל. באותה עת הוא היה מאורס לוירג'יניה-גניה, אך החליט להגיע ארצה בגפו ורק אחר כך להציע לה להצטרף אליו.

בבואו השתכן סלח אצל אחותו בתל אביב.

סלח השתתף כלוחם במלחמת העצמאות. בקרבות בשכונת מנשייה, בגבול יפו, הוא נפצע במצחו ואיבד את אצבע ידו ימנית. בעקבות הפציעה המורכבת אושפז, אך כעבור שבוע ימים בערך, עוד בטרם החלים, שב ליחידה, לחם בצפון הארץ נגד צבאותיו וכנופיותיו של קאוקג'י בטבריה ואף זכה להניף את דגל ישראל בצמח.

לאחר הקמת המדינה וצה"ל התגייס סלח לצבא ושירת בו מחודש ספטמבר 1948 עד 10 ביוני 1949. הוא שירת במחנה השבויים סרפנד – צריפין.

סלח התגייס למשטרת ישראל ב-22.6.1949. מ-11.7.1949 עד 15.12.1949 הוא השתתף בקורס שוטרים מחזור א', וסיימו בהצלחה. כמי שידע את השפה הערבית והכיר את תרבות הערבים על בוריה הוא הוצב לשרת כחוקר ביישובים דוברי ערבית, בהם שפרעם, עכו ומעונה. במהלך שירותו סלח חקר מחבלים, מבריחים, מסיגי גבול, פידאיונים ועוד. לא פעם סיפר ששמע אותם מתלחשים ומבקשים להורגו.

בני משפחתו סיפרו כי סלח היה אדם נועז, אמיץ, חזק ופיקח, שלא חשש לבצע את המטלות הצבאיות, המשטרתיות והביטחוניות הקשות ביותר.

בשנת 1950 עלתה וירג'יניה, ארוסתו של סלח, ארצה. הם נישאו בחיפה וקבעו את ביתם בעכו. בראשית 1953 נולדה הבת אתי.

שוטר סלח בונדי נפל בעת שירותו ביום שישי כ"א באדר ב' תשי"ד (26.3.1954). באותו יום הוא נקרא לחקירה דחופה יחד עם שני שוטרים ערבים. בדרך אירעה תאונה קשה שבה סלח נהרג.

סלח היה בן שלושים וחמש בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחוף הכרמל, חיפה. הותיר אישה בהריון, בת ואחות. חודשיים לאחר נפילתו של סלח נולד בנו צדוק.

חרף כל הקשיים הצליחה אלמנתו של סלח לגדל את ילדיה לתפארת על מורשת אביהם, והנחילה להם את ערכי המולדת.