"גילי שלי בן יקר:
כבר שנה והזמן בחיינו עמד מלכת. קשה, למרות שהיית כל כך חולה עוד האמנו שתהיה עוד קצת, לא רצינו להאמין ולתת לך לעזוב למרות כל מה שהיה מסביב.
במחשבות אני עוברת בתחנות של חייך הקצרים, אך בכל שלב אני נזכרת ברצינות שלך כילד, כנער מתבגר, חייל במשמר הגבול וחובש קרבי, שוטר ולוחם בתאונות הדרכים. חבר טוב, אח של צחוקים, בדיחות, ריבים שטותיים אך גם שיחות נפש, בעל אוהב ואבא. למרות שכבר היית חולה לא ויתרת לעצמך ובן שתמיד דאג לי והראה רצינות למצב הלא קל שבו חיינו כולנו בבית.
אני רואה את אורי ושי. אורי צמח, גדל, מדבר והפך לילד מקסים. שי כבר הולך ונהיה ילד קונדסון לא קטן וכואב הלב שאתה לא נהנה מהם.
ילד שלי, הכאב לא יגמר. הדמעות והצער יישארו לעולם. השמחה תהיה תמיד חסרה אותך.
אך דע לך שם ממרום שבתך אנחנו וליבנו איתך ממשיכים לצחוק, לכאוב, לבכות וקצת להתנחם בילדך. ומפה נשלח תפילה קטנה לגלעד שליט שעדין לא כאן, שאתה כל כך התייאשת כשלא החזירו אותו. הלוואי ויהיה כבר בבית ויזכה בחיים- כי אתה כבר לא תבכה.
נוח בשלום ילד יקר."