כשבאתי לבקרו בבית-הסוהר ומאיר ראה אותי בוכה, דרש במפגיע: לא לבכות לעיני הגויים.
בבית, בצנעה, מותר להזיל דמעה, אבל לפני השופטים והשוטרים הבריטים צריך להופיע בגאווה.
בחג השבועות ישבו עדיין בכלא ירושלים. יום זה היה מותר בביקורים ללא הגבלת זמן. כשבאתי לבקרו ביקש ממני מאיר שאוותר על חלק מזמן הביקור אצלו ואקדיש אותו ליעקב וייס שמשפחתו נספתה כמעט כולה בשואה, ולא היו לו קרובי משפחה בארץ שיבואו לבקרו ולעודדו. עשיתי כדבריו והלכתי אצל יעקב וייס, חברו.