תפריט נגישות

סא"ל יורם יעקב דהאן ז"ל

יורם יעקב דהאן
בן 32 בנפלו
בן לילי ושמעון חי
נולד בצוריאל
בכ"ח בתמוז תשכ"ד, 8/7/1964
התגורר בצוריאל
התגייס ב-אוגוסט 1982
שרת בחיל הנדסה
יחידה: יק"ל
נפל בעת מילוי תפקידו
בי"ב בסיון תשנ"ו, 30/5/1996
מקום נפילה: מארג' עיון
באזור לבנון
מקום קבורה: נהריה
הותיר: אישה - אורלי, בת - שני ובן - שגיא, הורים וחמישה אחים ואחיות - יוסי, מרים, אריק, איריס ותמיר

קורות חיים

דהאן יורם-יעקב בן לילי ושמעון-חי. נולד ביום כ"ח בתמוז תשכ"ד (8.7.1964) במושב צוריאל שבגליל העליון, שם גדל והתחנך. בן שלישי מתוך שישה אחים ואחיות. את שמו השני - יעקב - קיבל על שם סבו.

ילד חרוץ, מושבניק לכל דבר, שסייע במשק בכל הנדרש - החל מאיסוף ביצים וכלה בקטיף תפוחים ואפרסקים. יורם החל את לימודיו בבית-הספר הממלכתי-דתי "יהלום" במעלות. בסיום כיתה ח' עבר לפנימיית בית-הספר התיכון על-שם ברל כצנלסון בכפר סבא, שם אותר כמחונן ולמד במגמה גיאוגרפית מורחבת.

תחביביו של יורם היו קשורים רובם ככולם לאדמה, לטבע ולחקלאות. הוא אהב לטייל, אסף קקטוסים, גידל כלבים ובמיוחד חיבב את זן הבוקסרים. איש חברה שמצוי היה במרכז העניינים, אהב לעזור לזולת ואף עסק בפעילויות התנדבותיות. אם הבית של הפנימייה מספרת כי בתקופת שהותו שם עבד בגינון בכפר סבא, כדי לאסוף כסף ולתרום אותו לחברים. באותם ימים נהג יורם לומר כי "להיות יחד בפנימייה זה יותר ממשפחה" כדי להדגיש את הייחודיות שבתנאי המקום. הקשרים החברתיים שנוצרו אז נשמרו על-ידו לאורך כל השנים, כשהזכרונות הנעימים - וגם הנעימים פחות - מלווים את יורם ואת חבריו.

יורם בגר וקנה עצמאות. קשור היה מאוד לבני משפחתו. כשהיה חוזר למושב בעת החופשות היה עובד בצוותא עם אחיו בלול ובחקלאות, עבודה אשר הניבה למידה משותפת וחוויות בלתי נשכחות, עבור כל אחד מבני המשפחה.

בראשית חודש אוגוסט 1982 התגייס לצה"ל. הוא החל את מסלולו הצבאי בבית-הספר לטיסה. ובהמשך עבר לחיל ההנדסה. לאחר אימון מתקדם והכנה לקורס קציני אג"מ יצא לקורס קצינים וסיימו כקצין הנדסה. שימש בתפקידים שונים בחיל ובקיץ 85' החל את שירותו בצבא הקבע. שנה מאוחר יותר עבר קורס מפקדי פלוגות והיה למפקד פלוגה ברמת הגולן, שם הכיר את אורלי, ששירתה כפקידה פלוגתית ביחידה. דרכם של השניים הצטלבה ומאז לא נפרדו עוד. הם נישאו בקיץ 88' ובנו את ביתם בעכו. יורם התגלה כבן זוג למופת, שותף נאמן, אכפתי ומעורב בכל הנעשה בבית. היה לו חוש טכני מפותח והוא ידע לתקן ולסדר כל דבר. בעתותיו הפנויות אהב לעסוק בעבודות נגרות ובעץ. אך מעל לכל גילה יורם צימאון בלתי פוסק להיות מעורב בחיי ילדיו והפגין דאגה עמוקה לשלומם ולעתידם. היה מרעיף חום ואהבה, מתנות ופינוקים על בני משפחתו. בכל הזדמנות יצאו לטייל ברחבי הארץ, ובמיוחד לאזור החביב על יורם, רמת הגולן. הוא אהב את ארץ ישראל הישנה והטובה, ערבי זמר ושירה בציבור. דיקלם מערכונים של "הגשש החיוור" והאזין בהנאה לשירים שסימלו עבורו את הישראליות. היתה לו נפש רומנטית והוא נהג לצטט את שיריה של ורד מוסינזון. ליורם היתה ראייה מפוקחת והוא ידע לשלב בין היותו איש צבא שאפתן לבין היותו בעל משפחה מסור ותומך.

בשנת 1990, תוך כדי שירותו, יצא ללימודים באוניברסיטת חיפה. בקיץ 92' סיים את התואר הראשון בהצטיינות בחוגים היסטוריה של המזרח התיכון ולימודי ארץ-ישראל. הוא זומן לראיון למרכז הערכה ותכנן להמשיך וללמוד לתואר שני. יורם המשיך לעלות בסולם הדרגות כשחוות הדעת שקיבל לאורך כל השנים העידו על מצוינות, אחריות, מסירות לעבודה ורמה מקצועית גבוהה. הוא שירת כקצין אג"מ ובמסגרת זו השתתף בתרגילים גדודיים וחטיבתיים כבקר. בהמשך נתמנה לסגן מפקד בבסיס הדרכה של הנדסה בנגב ופעמיים שימש כסגן מפקד גדוד. מפקדיו העידו כי היה סמג"ד אמין ועצמאי שמילא את תפקידו בצורה טובה ביותר וחזו לו עתיד מזהיר במערכת הצבאית. יורם קיבל דרגות סגן אלוף ומונה לקצין הנדסה ביחידת הקישור ללבנון. היה זה התפקיד האחרון אותו הספיק למלא בחייו, מתוך אמונה עמוקה והקרבה אישית משמעותית. אחריותו כללה בניית מוצבים ופריצת צירים, טיפול במוקשים ובמטענים, מבצעים מיוחדים, חניכת צבא דרום לבנון וקידום נושאי כוח אדם. מפקד היחידה חיווה דעתו כי יורם, בתקופת שירותו ביחידה, העלה את רמת הביצוע של ההנדסה והמליץ למנותו למפקד גדוד. יורם, ששאף בכל מאודו להגיע לתפקיד זה, לא זכה לכך.

ביום י"ב בסיוון תשנ"ו (30.5.1996) נפל בקרב בלבנון. מטען צד הופעל על כוח של צה"ל, שנע בסמוך למשרדי הצלב האדום באזור מרג' עיון. באותה עת שהה יורם בשיירת מפקדים וקציני מטה של יחידת הקישור ללבנון בדרכם למטולה. מששמע יורם על האירוע פנה לאזור הפעלת המטען על מנת לסייע לכוח שנפגע. אז הפעילו המחבלים מטען שני שהתפוצץ ויורם נהרג. עמו נפלו: סרן משה הרוש ז"ל, סגן יצחק מזרחי ז"ל וסמ"ר יצחק שפירא ז"ל. עוד שבעה חיילים נפצעו בתקרית, בן שלושים ושתיים היה יורם כאשר הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אישה, בת - שני ובן - שגיא, הורים וחמישה אחים ואחיות: יוסי, מרים, אריק, איריס ותמיר.

במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק: "יורם שירת כקצין ההנדסה של יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), ותואר על ידי מפקדיו כקצין מקצועי ויסודי, שמילא את תפקידו במסירות, והפגין אומץ לב ותושייה בכל משימה שביצע. יורם רקם מערכת יחסים ייחודית עם הסובבים אותו בצבא ההגנה לישראל, בצבא דרום לבנון, ובקרב אזרחי דרום לבנון, והיה נכון לעזור ולתרום מעצמו ומניסיונו לכל".

מפקד היחידה כתב למשפחה: "סא"ל יורם, קצין ההנדסה, פעל כדרכו בנחישות, התנדב, ראשון לכל משימה והיווה דמות נערצת ביחידה, האמין בצדקת הדרך ושאף לשלמות הביצוע. היתה זו זכות ועונג עבורי לעבוד עם יורם, קצין ואדם נבון, רציני, מלא מרץ ושמחת חיים. תכונותיו ואופיו גיבשו סביבו את מפקדיו, חבריו ופקודיו ביחידה. שאף תמיד לבצע תפקידים קשים ומורכבים, נרתם לכל אתגר ומשימה. כמאמין בצדקת הדרך התמודד בהתמדה ובנחישות עם כל משימותיו".

אלמנתו הקימה עמותה להנצחת זכרו ששמה "אורחות יורם"; משפחתו תרמה ספר תורה לזכרו שהוכנס לבית הכנסת "ימין מקרבת" בעכו; שמו של יורם מופיע על גבי אנדרטה לזכר חללי צה"ל בתיכון "כצנלסון" בכפר סבא; ספריית מתנ"ס בית העם בעכו נקראה על שמו; ערב מיוחד לזכרו התקיים באביב 97' בו נטלו חלק מוזמנים רבים.

בניית אתרים: