סביב המיטה מתכנסים הקרובים,
ותכריכים בלבן כבר אותך מכסים.
יודעים שיש רק כמה רגעים
בטרם תיפרד מבין החיים.
ותשקע לעולם של יורדי הדומה,
כשאנו נמתין כאן מוכי תדהמה.
אני סוקר את החדר, ועיני נוכחים
אף אחד לא שם לב לכמה מלאכים.
חגים הם בשקט ליד מיטתך,
ואיתם גם הסבא שלי ושלך.
שממש לא מכבר ירד ממרום,
לחלוק לנכדו כבוד אחרון.
ואומרים נוכחים כל אחד מילותיו.
אף נפרדים אראלים בניגון ובתו.
ונושק לך סבא על קדקוד מצחך,
ומסמן לשרף לקחת אותך
ובוקעת בחדר שירת מלאכים,
שלמרות נסיונם אפילו הם נבוכים.
מליטים את פניהם מכסים בכנפם
מנסים באחת להסתיר דמעתם.
על מי שנקטף טרם זמנו,
וברגע אחד היה ואינו.
ולפתע אתה פוקח עיניך,
וחיוך ענקי מתפשט בשפתיך.
סוקר נוכחים, מביט בעדם.
נותן עוד חיוך, ולנצח נרדם.
ונאחז במלאך משמאל וימין
ותעל נשמתך לתמיד למרומים.
והיית אתה, גם אתה, למלאך
של מישהו אחר שיילך וידעך.
אבי לוי
בן דוד