תפריט נגישות

רס"ל אלי מזרחי ז"ל

אלי מזרחי
בן 32 בנפלו
בן אסתר ואברה
נולד בעכו
בכ' בניסן תשל"ג, 22/4/1973
התגורר בעכו
שרת בחיל האויר
יחידה: טייסת תחזוקה
נפל בעת שירותו
בי"ב בניסן תשס"ה, 21/4/2005
מקום קבורה: נהריה
חלקה: 5, שורה: 3, קבר: 2.
הותיר: הורים ושלושה אחים

קורות חיים

אלי, בן אסתר ואברהם. נולד ביום כ' בניסן תשל"ג (22.4.1973) בבית-החולים "אלישע" בחיפה. בן בכור להוריו, אח לדרור, גבריאל ורותי.

ילד חייכן ומיוחד, שאהב מאוד מוסיקה ובגיל צעיר התגלה כשרונו בנגינה על פסנתר. בבגרותו אהב אלי לצפות בסרטי פעולה ומדע בדיוני וגילה עניין רב במחשבים, בתכנות ובמשחקי מחשב.

אלי גדל והתחנך בעכו. את מסלול לימודיו החל בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "הרצוג", עבר לבית-הספר התיכון הדתי "מקיף אמי"ת קנדי", שם למד עד לכיתה ח' והמשיך לימודיו בישיבה התיכונית "בית שמואל" שבחדרה עד לסיום כיתה י"ב.

שיעור א' למד בישיבת ההסדר "מעלות יעקב" שבמעלות. היה צנוע מאוד ועזר רבות לסובבים אותו.

בסוף שיעור א', ביולי 1992 , התגייס אלי לצה"ל. הוא הוצב בחטיבת "גבעתי" ושימש תחילה כצלף לוחם ולאחר מכן כפלס בחיל-ההנדסה. הוא סיים את שירותו במחזור תשנ"ב.

לאחר שהשתחרר משירות החובה בצה"ל, החל אלי לפתח את החוש הטכני שלו. הוא למד במכללת "ארז" בשלומי וסיים תואר ראשון בטכנאות מחשבים. הוא הוסיף ולמד וסיים בהצטיינות תואר ראשון בהנדסאות תוכנה במחשבים במכללת הגליל המערבי שבעכו. אלי הצטרף לשורות צבא הקבע כטכנאי בטייסת תחזוקה בחיל-האוויר.

כל חייו היה ליבו של אלי נתון לאהבה אחת, שאך גדלה והתעצמה במרוצת הימים והיא - אהבתו לאופנועים. עוצמת אהבתו לאופנועים ניכרה היטב בדיבורו ובעיניו הבורקות כל אימת שהנושא עלה. אלי נהנה מכל הזדמנות לרכוב על אופנועו האחרון (HONDA CBR 600), היפה והעוצמתי, אשר אהב אהבה גדולה.

ביום 3.3.2004 נפצע רס"ל אלי מזרחי באורח אנוש בתאונת-אופנוע שעה שעשה דרכו מהבסיס לביתו. הוא אושפז מחוסר הכרה במשך חודש וחצי בבית-החולים "רמב"ם" ולאחר-מכן תשעה חודשים בבית-החולים "לוינשטיין" ושלושה חודשים בבית-החולים "אלישע". תקופה ארוכה מאוד של ציפייה, מתח והמתנה לגורלו עברה על בני המשפחה והחברים. בני המשפחה העניקו לו את הטיפול הטוב ביותר, השמיעו לו שירים שאהב, הקרינו לו סרטים שאהב, כולל מרוצי אופנועים. אביו ניגן לו באקורדיון, אחיו גבי ניגן לו בגיטרה, כדי שאולי משהו מוכר יעיר אותו. המשפחה ליטפה, חיבקה ועטפה אותו בחום לרוב ודיברה איתו ללא הרף.

חברים ובני משפחה שליוו את אלי לכל אורך חייו הגיעו לבית-החולים, דיברו וניסו סיפורים ותפילות, רצו שייתן סימן ולו הקטן ביותר לכך שהוא שומע ויגיב בכל דרך שהיא, אך תפילותיהם לא נענו וכל שנותר להם לקוות היה שאלי הגיע לעולם האמת כשנשמתו זכה וטהורה.

הכרתו של אלי לא שבה אליו עד פטירתו ביום י"ב בניסן תשס"ה (21.4.2005) והוא בן שלושים-ושתיים. אלי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

בשורת הכיתוב האישי על מצבתו נחקק: "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא, ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" (קהלת י"ב, י"ג). בני המשפחה בחרו בפסוק זה מכיוון שאלי תמיד האמין שמטרתנו בעולם הזה היא לקיים את מצוות ה'. אלי תרם רבות לישיבות ולנזקקים, ועזר לכל הסובבים אותו.

אברהם, אביו של אלי, ספד לו: "אלי, בתור ילד וכמבוגר עברו עליך תאונות נוספות, אך אתה כמו המזל שלך יצאת מהם ללא פגע כמו שור חסון, ולכן גם הפעם קיווינו וציפינו שבזכות התפילות והצומות הרבים, שתפילותינו יתקבלו ברצון ותחזור אלינו במהרה בריא ושלם".

מפקד טייסת התחזוקה, סא"ל בני, ספד לו: "אלי השרה אווירה טובה בזכות היותו אדם שליבו רחש רק טוב ובזכות חיוכו הנעים".

חבריו של אלי כתבו: "את אישיותו ניתן לאפיין בשקט שהשרה סביבו, יושרו וצניעותו. אלי אהב לעזור לכל מי שפנה אליו, תמיד חייך, והתכונה החזקה מכל - האמונה הדתית שכנראה עיצבה את אופיו ואישיותו, אותה רכש במסגרת המשפחתית ובישיבת ההסדר".

בני המשפחה מתעתדים להוציא לאור ספר זיכרון להנצחתו של אלי.

בניית אתרים: