רס"ל ח'ליל מחמד טאהר ז"ל

חליל טאהר בן מוחמד ז"ל
חליל טאהר בן מוחמד, ערבי מוסלמי (בדוי) ישראלי, נולד בישראל בבית חולים נהריה שנת 28.4.1973 לחוג הורים בריאים ואחרי הריון תקין ולידה ספונטאנית נורמלית המשקל של 3500 ק"ג נושא ת.ז 026371005
קבל את כל החיסונים בהתאם לגילו
חליל בגיל הרך:
היה חליל ילד שקט, נחמד, חביב, מבנה גופו הרזה היה מהווה רחמנות האחרים עליו, היה תלוי מאוד באמא שלו והתלות הזאת התגברה אצלו עד ימי חייו האחרונים סיים חליל ביה"ס היסודי בעכו, מאוד אהב ללמוד אך מצב משפחתו הכלכלי לא אפשר לו להשלים את לימודיו, עבד עם אביו והאחים שלו בדייג עבודה מאוד קשה מקטון אך הוא אהב מאוד את הים והדייג חליל ז"ל לא חיי את חיי הילדות והנוער שלו בגלל מצבים מצבים הכלכלי הקשה ביותר כי חיו מתחת לקוו העוני חליל היוה רבה חלומות וצפיות אך לא היה מעיז לדבר עליהם כי היה יודע מראש שחלומותיו לא יתגשמו במצב החיים הקשה שחי בהם. ולמרות זאת היה תמיד מקווה לימים יותר טובים ואומר לעצמו יה אולי יגיעו הימים האלה? מי יודע? קווה תמיד לטוב.
הקטן גדל ומאוד רצה לשנות את חייו מהחיים הרגילים לחיים שיש בהם יותר אתגר,יותר ציפיות, יותר שאיפות וזה רק דרך הצבא הוא יכול למצוא את עצמו ולהגשים את החסר לו בחיים הנורמלים... חליל היה גבר שידוע "כעקשן" ואם ירצה במשהו הוא ירדוף אחריו עד שישיג אותו

החיים בצבא
חליל ז"ל התגייס לצה"ל באוגוסט שנת 1993 ליחידת גבעתי עשה את התורנות שלו בא"ח גבעתי מקצועית סיים את התורנות בדצמבר 1994, ועבר ליחידת הבדוים בגדס"ר המדברים (585) והמשיך בתפקיד בתור "לוחם"...
חליל חייל היה חיל לוחם מקצועי, מסור, מצטיין אהב מאוד את עבודתו בצה"ל אך לא הסתפק במועט רצה עוד ועוד. את החלום שלו שרצה להגשים אותו בילדותו שימשיך בלימודים ולא יכל להגשים אותו, התכוון להגשים אותו בצה"ל, סיים חליל את השרות שלו בצה"ל בשנת 1997.
השתחרר, עבד בחב' החשמל באשדוד בתור מאבטח בחב' החשמל קרוב לשנה והחליט להמשיך לגיוס בחטיבה (769) במחנה גיבור ושרת בכל המוצבים שהגזרת גבול הצפון והגן על ישובי גבול הצפון בשנת 1998 התעקש החליט באחריותו המלאה להכנס ולשרת בדרום לבנון בתור "גשש", מרוב שהיה מקצועי ולוחם לכל דבר ומכל הלב.
יש לציין שז"ל נפצע ברגלו בירי "חזבאללה" הדרום לבנון אך המצב הזה לא שבר אותו ולא זעזע אותו שיפסיק לשרת בדרום לבנון אלא התעקש יותר והמשיך לשרת בדרום לבנון. אחרי שהחלים ושרת עד הנסיגה מלבנון ב- 24.05.00.

חליל והאהבה
הכיר חליל את אשתו אנעאם בשנת 1995, מצאה חן בעיניו (יש לציים שאנעאם בת דודה שלו מכפר מזרע) ובקש מההורים שלו שיבקשו את ידה מהמשפחה שלה כפי שנהוג אצל הערבים.
והיה מה שהיה, ב- 13.5.1995 נשא חליל את אנעאם ועשו כתיבה (עקד) או אירוסין ונמשך האירוסין שלהם שלוש שנים, היה חליל התקופה זו על גל כי זמן האירוסין נמשך והתחיל הלחץ ממשפחת אנעאם שרצו שיתחתנו או יפרדו אך חליל לא נתן להם את האפשרות השניה... הקושי היה במציאת דירה, הוא לא היה יכול לגור עם משפחתו כי שני אחיו גרו אצל משפחתו והוא רצה פרטיות עם אשתו לכן הסתכן ושכר דירה למרות המצב הכלכלי הקשה, הגיעה יום החתונה חליל היה מלא שמחה ואושר סוף סוף הוא יחיה עם בחירת לבו "אנעאם" ב- 26.5.98 היה "יום הנישואין" והתחתן חליל ואחרי שנה נולד להם החביב "פארס" והפרח הקטן שלא יכל חליל לגדל אותו יותר משנה וארבעה חודשים. ואיזה שמחה היתה לחליל כשהתקשרו אליו לבסיס והודיעו לו שאשתו עומדת ללדת, רץ מהבסיס לבית החולים וכל הדרך התפלל חלים שאנעאם החביבה לא תלד עד שיגיע וכך היה ופארס נולד על ידי אביו. וכשנולד פארס זלגה דמעה מעיניו של האב המתרגש והנה החלום השני אחרי חלום הצבא התגשם ופארס כבר בין הידיים.

אהבתו לפארס הבן הבכור
כשהיה חלל שב לבסיס שלו ברצועת דרום לבנון עם סיירות מיוחדות ומובחרות של מדינת ישראל, היה מתקשר מס' פעמים לאשתו אנעאם ומבקש ממנה שתניח את שפורפרת הטלפון ע"י אוזנו של פארס בן ה-3 חודשי והיה מדבר איתו ושואל אותו מה שלומו? ומספר לו מה אביו עושה כשהוא רחוק ממנו ושיחה נמשכת כחצי שעה ויותר.

השם פארס
קרא ז"ל לבנו "פארס" שפרושו בן אדם אביר או חייל גיבור וכך רצה חליל את בנו אדם אביר וחייל גיבור כמו אבא שלו חייל ובעזרת השם יהיה כפי שרצה אביו.

האבא והבן
הקשר היה מאוד הדוק בין האבא לבנו, כשהיה חליל בחופשת סוף השבוע לא היה עוזב את בנו פארס פארס היה כל הזמן עם אביו , מאכיל אותו, מקלח, רוחץ אותו, מטיולים יחד ובכל מקום שהיו נמצאים היה מלמד אותו על המקום הנמצאים בו והיה אומר לו פארס אני רוצה שתהיה גבר לעניין.

חליל וחופשות סוף השבוע
חליל בן האדם, החייל, הבעל והאבא היה לא מספיק!!!מה עם העם???
התנדב חליל ומשטרה ותרם למשטרת ישראל הרבה בתור גשש והתנדב איתם בכל מיני פעילויות סודיות ופעיליות אחרים במסגרת הבטחון.

חליל והמשפחה
ב-9 ליוני 1999 נפל חלק מהתקרה על אמו של חליל ולשמחתינו שהיה חליל בבית הוריו, חליל לא חשב פעמיים הרים את אמא שלו על הכתפיים ורץ לרכב והסיע אותה עם אחיו לבית חולים ולא עזב אותה עד שקבלה את כל הטיפול והעזרה ע"י הרופאים... והיה כל יום מבקר אותה בבי"ח ומכין לה אוכל וקפה ומאכיל אותה בידיו.

חליל ואביו
כשהיה חליל יוצא לחופשת סוף השבוע היה עובר ראשית לסכה שליד חוף הסוסים בעכו שהיה עובד בה אביו יושב איתו, עוזר לו במכירת אבטחים ומשוחח איתו על העבודה שלו בתור גשש הצבא או במשטרה והיה מאוד שמח כשהיה מספר לאביו מה היה עובר עליו בעבודה.

חליל והחיילים
מבין סיפורי חליל לאביו היה מספר עד כמה התענוג שלו כשהיה מחזיר את החיילים שלמים ובריאים להורים שלהם... והיה מרגיש כלפיהם כמו אחים שלו הקטנים שמוטלת עליו אחריות לשלומם.

חליל וחלומותיו בפני משפחתו
דאג חליל הרבה לחיים של הבן שלו ואשתו והיה מספר הרבה לאשתו אנעאם מה בכוונתו לעשות לבן שלו פארס ואיך רצה לקנות לו מגרש ויבנה לו "וילה" ויכין לו הכל לפני מותו ושלא יתקל בקשיים שאבא שלו נתקל בהם (כוונתו של חליל בנישואין והדירה והלימודים וכו'...) ושיהיה לפארס עתיד יותר טוב מהעתיד של אבא שלו ואיך יעבור עם פארס צעד צעד וביחד את דרכי החיים הקשים.
היו לחליל חלומות פז אך לצערינו הרב שלא יכל להגשי את כל חלומותיו כי יד הגורל חטפה אותו לפני שילך יד ביד עם הבן שלו וידריך אותו איך ילך בדרך הארוכה שלו בחיים??.

סוף סוף בית משלנו
בסוף אוגוסט שנת 2000 קנה ז"ל דירה משכונה מעורבת בעכו ולמרבית הצער יצא לו לגור בה עם אשתו ובנו רק חודיים, והחודשיים האלו היו כאלו שנים, חי בהם עם משפחתו השלווה אמיתית, רגיעה נפשית ובכך חיים עליזים, ובחופשה האחרונה שלו לפני מותו התקין לבית סורגין ואבטח את הבית ואמר לאשתו: עכשיו הכל בסדר גמור ואין לך מה לדאוג או לפחד כשאני לא נמצא בבית.
וזה לא הכל קנה כסא לפארס והתקין אותו על האופניים שיהיה לפארס יותר קל ונוח בעת הבילויים שלהם יחד.

עוד שמחה
כמה האושר אני הולך להיות אבא בפעם השניה כך אמר חליל לאשתו אנעאם והחיוך היפה כסה את פניו כשנודע לו שאשתו הרה בפעם השניה נדר נדר, שחט כבש וחלק אותו על השכנים וקרובי המשפחה.
חליל ידע שאשתו הרה בבת לכןקרא לה לפני מותו בשם "עדיר" (נחל קטן) ורק אליהם יודיע למה הוא התכוון בשם הזה.

עוד חלום
היה לחליל עוד חלום שאח שלו הקטן במשפחה "סאלח" יהיה קצין.

אמא תבכה על אחד ולא על שנינו
כשחליל היה נפגש עם אחיו "עומר" שמשרת בדרום לבנון היה צועק עליו ואומר לו "אמא שלנו תבכה על אחד ולא על שנינו"

חליל והתחביבים
חליל אהב מאוד לבלות עם משפחתו בכל הזדמנות היה מנצל אותה ומבלה עם האחים שלו על שפת הים עושה פקניק על האש, מאוד אהב את הטבע להיות עם משפחתו והאוהבים אותו בי זרועותיה.
חליל אהב לדוג,לצלול לתוך הים, אהב לשחות, אהב את כל העולם וכשהיה נהרג אחד משני העמים היה כועס היה עצוב ואומר "יהיה שלום, יהיה שלום"
יום לפני מותו של חליל התקשר מס' פעמים להורים שלו ודבר עם אמא שלו והיה שואל אותה על שלום האחים שלו אחד אחד וקשר טלפוני האחרון היה עם אשתו אחרי חצות והודיע לה שישוב הביתה בבוקר ושתכין קפה ותמתין לו הגיע הבוקר והכינה אנעאם את הקפה אך חליל לא הגיע!!!

חליל ז"ל
חליל היה בן אדם אופטימי, רחמן, טוב לב, אהב את החיים אהב לנצל כל רגע מהחיים אהב את החיים אהב לנצל כל רגע מהחיים בעזרה לזולת או בבילויים... בן אדם "נדיב" אוהב לתת ולא אוהב לקחת... אהב לתרום הרבה מרגעים שבחייו למען הזולת
ובסוף הוא הקריב את חייו למען ארץ ישראל. ב' ב-26 לנובמבר, 2000 במקום בהר דב השקה חליל את האדמה בדמו האדום והטהור את חול ההר והציל חיי הרבה.
שתזוכה נשמתו ותשאר עמנו עם משפחתו, אשתו ובניו, עם האוהבים אותו עם עם ישראל. ה' 26.11.00 יום אבל למשפחתו של חליל ז"ל ולכל עם ישראל.
סוף חייו של רב סמל טאהר חליל.