רס"ן רונן פרץ ז"ל

רונן יקר שלי,
אני יושבת מול הדף ומנסה להבין מה קרה, איך קרה?
איך קרה, בשניה אחת בודדה התפרקה משפחה, המשפחה שהיתה כל כך שלנו.
גם כשהיינו רק שנינו היינו משפחה ומשהצטרף סער על אחת כמה וכמה.
ועכשיו?!
שוב נשארנו שניים, אך אתה שהיית סמל המשפחתיות, נקטפת כמו פרח, פרח מוגן, נלקחת מאיתנו ואתה חסר כל כך.
אני עדיין לא קולטת, איך אסון כזה, שתמיד נדמה שיכול לקרות רק אצל אחרים, מאד רחוקים ולא מוכרים, קרה לי - לנו - לכולנו. איך זה רונן?
אתה שהיית החזק מכולם, החסון, אתה שתמיד שמרת על סער ועלי, דוקא עליך לא הצלחנו לשמור.
והנה החודשים חולפים ובשבילי הזמן עצר מלכת. עובר יום, עובר שבוע ושוב מגיע יום שבת, השבת רונן, שתמיד כל כך חיכינו לה - היום שהוא הכי ביחד שלנו - אתה, סער ואני.
היום שבו הרגשנו שהשמיים הם הגבול, שאין מאושרים מאיתנו, שאת הביחד הזה אי אפשר להפריד ו - BOOM אחד גדול והכל נקטע, נעצר.
את האמת, רונן, אני עדיין לא מאמינה, משהו בי כל הזמן אומר לי שמחר אתה חוזר, יש תרגילים ויש משימות וצריך לחכות בסבלנות.
אבל לא, שוב ההכרה חודרת לתוכי ונוזפת בי על שאני שוב חולמת, על שאני לא מתמודדת.
איך רונן, תעזור לי, הרי אתה, בכל שאלה, בכל בעיה, בכל התמודדות, בכל תהייה תמיד היתה לך תשובה ולא סתם תשובה - התשובה הנכונה.
אז איך זה רונן, שעכשיו, כשאני הכי זקוקה לעזרה, כשסער גדל ומתחילות התהיות, מה לעשות? לאיזה גן לרשום? איך להקנות לו את הערכים הטובים ביותר, הערכים שעל פיהם אתה רצית שיגדל, דוקא עכשיו אתה כבר לא איתנו.
אתה כבר לא יכול לנשק אותנו ולאהוב אותנו כפי שרק אתה הגדלת לעשות. רק אתה!
אתה רונן שלי, לא תוכל שוב להחזיק את סער על הידיים החסונות שלך ולהירדם איתו כפי שכל כך אהבת.
אתה רונן שלי, לא תהיה איתנו לשמוע את סער קורא לך אבא ולהרגיג את הנשיקה והחיבוק האוהב שלו.
אבל אתה רונן שלי - שלנו, תמיד נשאר איתנו.
בפני כל החלטה שאנחנו עומדים - אתה המחליט.
בכל מקום ובכל צעד שאנחנו עושים אתה את דרכינו מבליט.
ובכל מחשבה שאנחנו חושבים אתה את ליבנו מרטיט.

אני אוהבת אותך,
אתה גדול מהחיים (כנראה שגם מישהו שם למעלה הרגיש כך)
אשתך ענבר.


אני יושבת ונזכרת, רונן, בכל הרגעים הגדולים שהיו לנו יחד והם היו כל כך המונים וכל כך שלנו שפשוט קשה לי להעביר אותם לכתב.
בכל זאת אני אנסה להזכיר שניים מהם שהיוו את שיא השיאים:
הראשון (מבחינת הרצף הכרונולוגי) היה יום החתונה שלנו.
חודשים ארוכים של הכנות, אתה כל הזמן דאגת, בדרך הכל כך אופיינית לך, רצית שהכל "ידפוק" כמו שצריך, בדיוק כמו שאתה רגיל ואכן זה היה יום בלתי נשכח.
השמחה הגדולה, האהבה האופיינית לך והיכולת להיות עם כולם מבלי לקפח אף אחד – כל אלה זרמו באוויר יחד עם השירים שהתנגנו והריקודים שנרקדו ויצרו את השילוב המנצח לחתונה המנצחת. בסיום החתונה נסענו למלון השרון, היינו כל כך עייפים אך האנרגיות טהאדרנלין שזרמו בדמינו, לא נתנו לנו להירדם ופשוט ישבנו ושחזרנו שוב ושוב את אותו ערב מרגש שחשבנו שיכול להיות רק באגדות.
רונן, מאז אותו היום שהלכת לבלי שוב, לא עובר יום מבלי שאני חושבת על החתונה הזאת ועכשיו אני בטוחה שהאושר והאהבה שאנחנו חלקנו, אכן יכולים להיות רק באגדות.
אני ניגשת מדי פעם למגרת הקלטות, בוחרת את הקלטת של החתונה מכניסה אותה לוידאו, אך האצבע לא מסוגלת ללחוץ על ה – PLAY. זאת הקלטת היחידה שמאז אותו יום גורלי לא הצלחתי לראות, אבל אני זוכרת, רונן, זוכרת כל פרט, כל מילה שאמרת לי באותו יום ואני מבטיחה לך שאלה הזיכרונות שלעולם, אבל לעולם, לא ימחקו מראשי ומליבי.
כשנה ותשעה חודשים אחרי החתונה בתאריך ה – 7.6.98, נולד סער. תשעה חודשים תמימים חיכינו ליום הזה וכשהוא הגיע, לקחת אותי לבית החולים ולא זזת מהמיטה שלי ולו לרגע קט.
גם כשהכניסו אותי לבדיקת המוניטור והיית צריך להישאר בחוץ לא סבלת את זה ו"התפלחת" פנימה.
ביום הזה, רונן, אתה ילדת לא פחות ממני, תמכת, עזרת כפי שרק יחיד ומיוחד כמוך יכול (אין לי ספק שהצירים עברו גם בגבך)וכשראשו של סער בצבץ, הרגשנו שנינו שהנה הנס הגדול עומד להתרחש ותוך שניות מעטות היצור המדהים הזה שנקרא תינוק יצא לאוויר העולם ופרץ של אהבה אחד לשני וכמובן לעולל הקטן שלנו מילא את חדר הלידה, את המסדרון שבו חיכו בני המשפחה ואת הלבבות של כולם.
אני לא אשכח רונן, את העיניים שלך – הבוהקות והמבריקות מההתרגשות הגדולה שהיתה בחדר.
חיבקת אותי כל כך חזק, לחשת באוזני "ענבר, את גדולה מהחיים" ושנינו פרצנו בבכי.
ביום השחרור מבית החולים, כשהגענו הביתה (הפעם שלושה), פתחת לי את הדלת ולעיני נגלה מחזה מדהים, שבכל פעם שאני עוצמת את עיני אני מסוגלת לראות אותו שוב: הסלון היה מלא בבלונים ובפרחים ועל כל החלונות והדלתות בבית הודבקו כרזות ססגוניות בנוסחים שונים.
כזה היית, רונן, אחד ויחיד במינו (וכמו שכתבתי לך פעם על תמונה You are one in a million).
למדתי ממך המון ואני מבטיחה לך שאת אותה האהבה חסרת הגבולות שהרעפת עלי במשך שש השנים הכל כך מבטיחות שלנו, אני אמשיך לקחת איתי לכל מקום שבו אהיה וכמובן אמשיך להרעיף אותה על כל אותם האנשים שאתה כל כך אהבת.

אוהבת ומתגעגעת עד אין קץ
ענבר