השניות נתקבצו לדקות, הדקות התאחדו לשעות, השעות לימים.
שלושים ימים.
רונן,
שלושים ימים חלפו להם מאז נקטפת מאתנו, שלושים ימים והלב מסרב להאמין
הלב מקונן, רונן.
רונן,
מאז עלית בסערה השמיימה, העולם שינה פניו.
נדמה כי לא נותרה אבן שלא הפכוה, שלא נותר דבר עומד על כנו, היקום כולו הזדעזע.
אבל רונן,
אנחנו כולנו, המשפחה, החברים המדהימים, המכרים,
כולנו שהייתה לנו הזכות הנשגבת לחיות לצדך וללמוד ממך, מתחזקים לנוכח דמותך,
טוב לבך, עוצמתך, אהבתך.
קשה לחיות בלעדיך, אבל נחיה, כי זהו צווך.
קשה לצחוק בלעדיך, אבל נצחק, כי זהו רצונך.
קשה להיות מאושרים בלעדיך, אבל נהיה מאושרים, כי זו משאלתך.
כאב הפרידה והגעגועים לקולך, חיבוקך, נוכחותך, ילוו אותנו לעד,
וזאת לצד האושר, הצחוק והחיים אותם נמשיך לאורך המשגע.
לנצח אחי, נזכור ונחייה אותך תמיד
אני אוהב אותך רונן."