רב"ט ג'רר דניאל ישעיה בוקרה ז"ל

חזרתי מהטכס, התחושות קשות כמו תמיד ביום כזה,
שמות... רשימה בלתי נתפסת של שמות, חלקם היו חלק מחיי,
חלקם רק שמות, בתוך בליל השמות האלה היה שם אחד, בודד, של חייל בודד,

שבבית העלמין בנהריה הוא תמיד ריק,

לא עומדים שם, לא מניחים פרחים,

המצבה שלו , ניצבת דומם ועליה, מודבקת תמונה ,

היא מין מצבה מתביישת כזאת...
על האבן חרוט בוקרה ז'רר
והוא חייל בודד,
פעמיים נפגשנו, זאת הייתה ההיכרות שלנו – פעמיים.

הגעתי לגדוד , לאבו רודס חודש וחצי לפני....
השמועה הגיעה ... "יש חיילת חדשה בגדוד" וכשז'רר שמע שהחיילת החדשה מעכו הוא קרא בקשר "בילי מעכו... אני בא לראות אותך." – זאת הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו, בחור רזה שחום מחייך שיחה קצרה על איפה אתה גר, איפה אני, לא מצאנו חברים משותפים והוא נעלם .. אח"כ הוא בא למשרד, עם החיוך הביישני ,המבטא הצרפתי והוא מספר באושר שיש לו כרטיסי טיסה חזרה לצרפת, לראות את ההורים.
זהו, יותר לא נפגשנו.... צלצל לבקש מסמך כזה או אחר וזהו... זאת הייתה ההיכרות שלנו.
רק הייתי "בילי מעכו" במבטא צרפתי.... ואז הגיעה הידיעה למשרד ז'רר נפצע, מובל לרמב"ם, ואז הגיעה הידיעה – ז'רר מת.
והייתה ההלוויה, "הלוויה הראשונה שלי" – לבשתי מדים ופחדתי מהרגע, נתנו לי להניח את הזר ולהצדיע.
ואני, כל מה שאני זוכרת מההלוויה הזאת שלך, זה את זעקות השבר של אמא שלך בצרפתית Mon fils ...... Mon fils.
ומאז, בכל פעם שאני עולה לבית העלמין בנהריה אני עולה לבקר אצלך, המצבה עומדת די בודדה, ואני מניחה אבן, עומדת ליד המצבה וזוכרת.
זוכרת את החיוך, המבטא ו"ההלוויה הראשונה".
זוכרת אותך
"בילי מעכו"