רס"ל עלי קמחי ז"ל

עלי קמחי 1973-1951 "אליק נולד מן הים"- משפט הפתיחה לספרו של משה שמיר מתאים לעלי שלנו, שנולד בעכו.
ילד שובב, רודף עצמאות, חירות.
אני זוכרת תגובות מרדניות רבות שלו כבר בגיל צעיר ועקשנות שקשה, כמעט בלתי אפשרי, לגבור עליה. המאבק על הכנת השיעורים רק אחרי המשחקים המתישים עד שעות הערב בשכונה. המאבק על ישיבה בכתה לא ליד בת. תחפושת העץ שנכפתה על הכיתה והרגיזה אותו, שכן הפריעה לו עד שעשה מעשה וקרע אותה. יציאתו לאילת למרות התנגדות אמי הדואגת. מאבקו על הישארותו בקורס הלוחמים עם מחלקתו לאחר שהפסיד חלק חשוב מהקורס בשל אשפוזו. מאבקו עם הים השחור ופצצות העומק בלילה שבין ה-16 ל-17 באוקטובר 1973 בצלילתו עם הקצין עודד אמיר למשימת הדבקת מוקשים לנחתות טנקים בפורט סעיד, משימה שממנה לא שב.
ברוב מאבקיו נאלצו בעלי הסמכות: אם, אב, מפקד להניף את דגל הכניעה מי בחריקת שיניים ומי בחיוך רפה של נאנס תוך מלמול: העקשן הזה...
העקשן הזה, אחי צמח מהר מאוד מילד שובב שטוף במשחקי רחוב מלווה בגדודי ילדים, חברים, למתבגר בביה"ס "לקציני ים" עכו אוהב חיים, הרפתקאות, טיולים, הפלגות. נושם יום יום את הים, שזוף ונאה ומגלה ניצנים של אהבה לציור ולמין השני.
אח"כ היה ללוחם רחב כתפיים נעול בנעלי צבא וקידבק זרוק על כתפו, מבלה את שעותיו המעטות הפנויות בחברת חבריו, ונושא עמו בלי לפצות פה עולם של קשיים בקורס הארוך וסודות מבצעיים שהיה שותף להם.
יש שהיה יושב ומצייר בטוש שחור במהירות מדהימה ציורי דמויות ידועות סבל בטוש שחור: אינדיאני, מקבצת נדבות, תימני, ספן או נופים סוערי ים בצבעי שמן קודרים.
עלי הקפיד לחתום את שמו על ציוריו ולצרף את השנה בה צוייר הציור, הוא לא ויתר על ציוריו. לא רצה להעניקם לאחרים.
עלי היה חבר טוב. איש עקרונות שאינו יודע את טעם הפשרה. כיבד את זכותו של הזולת לבחור את דרכו בחיים, להכריע הכרעות גורליות בלי התערבות אחרים.
ערכי הנאמנות לרעיון, למולדת, לאדם והיושר האישי הרצינו את פניו, אהבה לחיים ולנערותו שפכו אור על פניו, מקורות רגש עדינים זרמו ממנו.
עלי היה גבר בשל לחיים, יודע את דרכו, אוהב חיים, אוהב משפחה ואוהב את שתי אחייניותיו הקטנטנות שזה מקרוב יצאו לאויר העולם. המציל עדנאן בחוף עכו אמר: רק לו נתתי להיכנס לים בדגל שחור. הוא יסתדר עם הים.
ראש מצבה בהר הרצל בירושלים משפיל מבט אל מרחביו הגדולים של הים, שהיו לבית העלמין שלו, וציוריו הרבים מביטים בנו מקירות שני הבתים שנותרו בלעדיו.