רס"ל עלי קמחי ז"ל

קורות חיים

עלי, בן ויקטוריה ודב, נולד ביום ט' בכסלו תשי"ב (8.12.1951) בעכו ולמד בבית-הספר היסודי "התומר" בעכו.

אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר לקציני-ים "כ"ג יורדי הסירה" בעכו. את שנות חייו הראשונות עשה עלי בתחנת הנסיונות "יד נתן" ליד עכו, שם בילה שעות רבות בחיק הטבע.

בהיותו בן חמש עברה משפחתו לגור בעכו וכעבור שנה החל את לימודיו בבית-הספר. במכתבה להורים סיפרה המחנכת של עלי בכיתות ו'-ח': "אני זוכרת את עלי כנער בעל עיניים יפות ושובבות, רעמת שיער ומבט חריף. הוא היה תלמיד מוכשר, וכשרציתי לקבל תשובה נאה לשאלותי, בשיעור תנ"ך או בשיעור היסטוריה, נהגתי לפנות אל עלי ולאפשר לו להשמיע את דעתו; וכמובן- תמיד זכיתי לרעיונות מבריקים ובלתי רגילים.

הסדר היה ממנו והלאה, אך הדבר לא מנע ממנו להתעניין בבעיות העולם והמדע ולקרוא ספרים רבים. הוא היה מקובל בחברה ונודע כחבר טוב". בשנות הלימודים האחרונות בבית-הספר היסודי הצטרף עלי לתנועת הנוער "הצופים" ונטל חלק בפעולות "צופי הים"- בחוג לשיט המשותף לנוער יהודי וערבי.

מילדותו היו לעלי נטיות מיוחדות וכישרון רב לציור והוא עסק ברישומי פחם וטוש ולעתים אף בציורי שמן.

עלי גויס לצה"ל באפריל 1970 והתנדב לחיל הים.

לאחר הטירונות השתלם בקורס מכונאות והוצב בתפקיד מכונאי בשייטת סטי"לים. כעבור חודשי שירות אחדים בשייטת הסטי"לים ביקש לעבור לשרת בקומנדו הימי. מבוקשו ניתן לו והוא עמד בהצלחה בקורסים הקשים והמפרכים, שנועדו להכשירו לתפקידו החדש. עלי הצליח מאוד בתפקידו בקומנדו הימי ומילא בנאמנות וביעילות את המשימות שהוטלו עליו.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לבצע משימות שונות נגד האויב בים. ביום האחד-עשר למלחמה יצא עלי עם אחדים מחבריו ליחידה למשימה נועזת. הוא נשלח לנמל פורט-סעיד, כדי להטביע כלי-שיט מלחמתיים של המצרים, שעגנו במעגן צבאי מוגן.

עלי ובן-צוותו- עודד אמיר- הצליחו להגיע למעגן ואף הטביעו שלוש ספינות מלחמה, ביניהן ספינת טילים וספינת טורפדו, אבל הם לא חזרו ממשימתם.

תוצאות ההתחקות אחר גורלם חיזקו את הדעה שעלי וחברו מצאו את מותם בעת הנסיגה מאזור הפעולה ועלי הוכרז כנעדר.

אחותו, אופירה, כתבה מכתב אל ג'יהאן סאדאת, אשת נשיא מצרים ואף קיבלה תשובה: "גופתו של עלי לא נמצאה"- כך נאמר במכתב. כעבור זמן הוקמה מצבה לזכרו של עלי בהר הרצל בירושלים, בחלקת הקבר לזכרם של חללי צה"ל, אשר מקום קבורתם לא נודע.

תאריך נפילתו נקבע ליום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973). עלי השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הוענק לו עיטור העוז והועלה לדרגת רב-סמל.

בשירותו הצבאי השתתף עלי בפעולות קומנדו רבות ומסוכנות, ביניהן מספר פעולות שהותרו לפירסום- פעולת הקומנדו בביירות והקרב האווירי בחודש ספטמבר 1973, בו הופל מטוס סורי על טייסו. עלי משה את הטייס מהים, שחררו מהמצנח והשיב לו את חייו.

משפחתו הוציאה לאור לקט מודפס מציוריו ובשיתוף עם עיריית עכו, מועצת הפועלים, יד-לבנים והוועד למען החייל, הקימה קרן מלגות על-שמו לעידוד יצירתיות תלמידי בתי-ספר יסודיים בעכו.

מכתב מאחותו אופירה קמחי: עלי קמחי 1973-1951 "אליק נולד מן הים"- משפט הפתיחה לספרו של משה שמיר מתאים לעלי שלנו, שנולד בעכו.

ילד שובב, רודף עצמאות, חירות.

אני זוכרת תגובות מרדניות רבות שלו כבר בגיל צעיר ועקשנות שקשה, כמעט בלתי אפשרי, לגבור עליה. המאבק על הכנת השיעורים רק אחרי המשחקים המתישים עד שעות הערב בשכונה. המאבק על ישיבה בכתה לא ליד בת. תחפושת העץ שנכפתה על הכיתה והרגיזה אותו, שכן הפריעה לו עד שעשה מעשה וקרע אותה. יציאתו לאילת למרות התנגדות אמי הדואגת. מאבקו על הישארותו בקורס הלוחמים עם מחלקתו לאחר שהפסיד חלק חשוב מהקורס בשל אשפוזו. מאבקו עם הים השחור ופצצות העומק בלילה שבין ה-16 ל-17 באוקטובר 1973 בצלילתו עם הקצין עודד אמיר למשימת הדבקת מוקשים לנחתות טנקים בפורט סעיד, משימה שממנה לא שב.

ברוב מאבקיו נאלצו בעלי הסמכות: אם, אב, מפקד להניף את דגל הכניעה מי בחריקת שיניים ומי בחיוך רפה של נאנס תוך מלמול: העקשן הזה...

העקשן הזה, אחי צמח מהר מאוד מילד שובב שטוף במשחקי רחוב מלווה בגדודי ילדים, חברים, למתבגר בביה"ס "לקציני ים" עכו אוהב חיים, הרפתקאות, טיולים, הפלגות. נושם יום יום את הים, שזוף ונאה ומגלה ניצנים של אהבה לציור ולמין השני.

אח"כ היה ללוחם רחב כתפיים נעול בנעלי צבא וקידבק זרוק על כתפו, מבלה את שעותיו המעטות הפנויות בחברת חבריו, ונושא עמו בלי לפצות פה עולם של קשיים בקורס הארוך וסודות מבצעיים שהיה שותף להם.

יש שהיה יושב ומצייר בטוש שחור במהירות מדהימה ציורי דמויות ידועות סבל: אינדיאני, מקבצת נדבות, תימני, ספן או נופים סוערי ים בצבעי שמן קודרים.

עלי הקפיד לחתום את שמו על ציוריו ולצרף את השנה בה צוייר הציור, הוא לא ויתר על ציוריו. לא רצה להעניקם לאחרים.

עלי היה חבר טוב. איש עקרונות שאינו יודע את טעם הפשרה. כיבד את זכותו של הזולת לבחור את דרכו בחיים, להכריע הכרעות גורליות בלי התערבות אחרים.

ערכי הנאמנות לרעיון, למולדת, לאדם והיושר האישי הרצינו את פניו, אהבה לחיים ולנערותו שפכו אור על פניו, מקורות רגש עדינים זרמו ממנו.

עלי היה גבר בשל לחיים, יודע את דרכו, אוהב חיים, אוהב משפחה ואוהב את שתי אחייניותיו הקטנטנות שזה מקרוב יצאו לאויר העולם. המציל עדנאן בחוף עכו אמר: רק לו נתתי להיכנס לים בדגל שחור. הוא יסתדר עם הים.

ראש מצבה בהר הרצל בירושלים משפיל מבט אל מרחביו הגדולים של הים, שהיו לבית העלמין שלו, וציוריו הרבים מביטים בנו מקירות שני הבתים שנותרו בלעדיו.