מפקח שלמה דר פרלמוטר ז"ל

קורות חיים

סקירתנו מתחילה במלחמת העולם השנייה, בעיירה ז'אבה וולה שליד לובלין בפולין, בקריאה: "היהודים החוצה אל כיכר העיירה, להתייצב מיד בשורות בלי חפצים, מהר! אל תתעכבו, החוצה יהודים, להתייצב בכיכר!".

בתוך שורה ארוכה של כמאה יהודי העיירה, זקנים, מבוגרים, ילדים ותינוקות עמד נער נאה, בהיר שיער וכחול עיניים, שלמה פרלמוטר בן ה-14, בנם של אברהם ורבקה והאמצעי בין חמשת הילדים בביתו של הסוחר פרלמוטר. עיני הגרמנים הבחינו בו והא הוצא מהשורה עם עוד אנשים בריאים וחזקים, והובל לגבול רוסיה, למחנה סגור, לעבודות חפירת תעלות אנטי טנקיות. לאחר זמן ברח שלמה, כשמטרתו להגיע ללובלין ומשם לבית הוריו. ואכן כשהגיע מצא עדיין את בני משפחתו. כשהיהודים נדרשו שוב להתייצב בכיכר החליט לברוח, וכך נדד בין הכפרים וקיבל אוכל מהאיכרים הפולנים שחשבוהו לפולני.

באחד הימים פגש את אחותו שרה שייעצה לו לנסוע לגרמניה ולהתחזות לפולני. כך הגיע לבוואריה בשם יוסף קוליק, ומאחר והשפה הגרמנית היתה שגורה בפיו, הפך למתרגם ולמתווך בין הפולנים לגרמנים. הוא הוערך ע"י הגרמנים שאף כינוהו: "אדון קוליק", וכך עבר הזמן כששלמה מוצא את מקומו המכובד, לאחר חשדות רבות מצידם, בקרב הקבוצה הפולנית עימה עבד, וליבו מלא געגועים למשפחתו ולחייו הקודמים.

לקראת סוף המלחמה עלה בידו לסייע בידי האמריקאים להסתתר מפני הגרמנים, ולאחר חודשיים הסתיימה המלחמה. האמריקאים רצו לגמול לשלמה על הסיוע ולקחתו לאמריקה, אך הוא סירב ורצה לראות מה עלה בגורל משפחתו. בשובו לעיירתו התברר לו כי מהעיירה לא שרד דבר. הוריו ושתיים מאחיותיו הוצאו להורג ואחיו ואחותו נותרו בחיים. בשלב זה החליט כי אחת היא דרכו, לנסוע ל"פלסטינה". שלמה הדרים לאיטליה כדי להגיע לארץ ושם עלה על אנית המעפילים "אף על פי כן" עם עוד 884 פליטים. האניה נתפסה מול חופי הארץ והועברה לקפריסין.

אחרי זמן קצר ברח עם מס' צעירים מהמחנה והגיע לישראל, שם מיד גויס לצה"ל ושם גם פגש את אחיו פלטיאל.

שנתיים שירת בצה"ל. במהלך שירותו הכיר את נחמה אקרמן אשר הפכה להיות אשתו. תחילה התגוררו בחיפה, ועם גיוסו למשטרת עכו עברו לגור בעכו, תחילה בשיכוני המזרח, ואח"כ עבר עם נחמה ושתי בנותיו - רבקה וחיה - לרח' דוד נוי 28. שם התגוררה המשפחה במשך כל השנים, כששלמה ממשיך לשרת במשטרת עכו, להתקדם במעמדו המשטרתי ולגדל את משפחתו לתפארת.

והנה רצה הגורל האירוני ובאותה מלחמה איומה, מלחמת העולם השנייה בה הצליח שלמה פרלמוטר (שבינתיים במשטרה עוברת שם משפחתו לדר) לשרוד בדרך לא דרך, ובערב ששי מר ונמהר, בשרתו כראש מדור תאונות דרכים נקרא במהלך תפקידו לבדוק פריצה בגדר המערכת. נהג שנסע במהירות מטורפת ברחובה הראשי של עכו פגע במכונית הפורד המשטרתית בה נהג שלמה והעיפו מהאוטו. שלמה איבד מיד את הכרתו. רבים ששמעו את המכה יצאו לרחוב. היו כמובן שזיהוהו ונדהמו מהמחזה הנורא. מיד נלקח לבי"ח נהריה שם נעשו מירב המאמצים להציל את חייו, אך כשכלו כל האפשרויות הוחלט להעבירו לבי"ח רמב"ם בחיפה. וכך בצפירות האמבולנס, כשמשפחתו נוסעת אחריו בהלם, הגיעו לבי"ח רמב"ם. גם שם עשו הרופאים את מיטב מאמציהם, אך שלמה, שבחיצוניותו לא ניכרה פגיעתו, נשאר יפה ושליו, אך בפנים כל המערכות היו פגועות והרוסות. וכך, לאחר מאבק של 24 שעות נלקחה נשמתו, תמה הדרמה, נסתם הגולל על חייו הקצרים ומעובי התוכן, ושלמה דר ז"ל בן 50 שנה במותו.

לעולם לא נשכח אותו, אשתו נחמה המבכה עד היום את מותו, ואינה משלימה עם רוע הגזירה. בנותיו ריקי וחיה, שגידלו את ילדיהם לאור חייו של הסב שאיננו. והנה ורד, בתה של חיה נוסעת בפסח 1999 לביקור משלחת בפולין ותבקר בלובלין ותסגור מעגל.