ג'קי הלל נולד בתקופה בה המנדט הבריטים שולט בארץ. ביישוב היהודי זכורה תקופה זו כשלב חשוב בהיסטוריה היהודית בארץ-ישראל. אנשי העליות הראשונות עשו כל שניתן כדי ליישב ולפתח יישובים יהודים בארץ.
עובדה זו הביאה לחיכוכים, מריבות ואף לפרעות מצד היישוב הערבי שישב על אותו חבל ארץ. לצורך הפעלת משטר תקין ומניעת פרעות הפעילו הבריטים משטרה יעילה. למשטרה גוייסו גם שוטרים יהודים, ביניהם גם אביו של ג'קי, אברהם הלל, שהיה השוטר העברי הראשון בארץ-ישראל.
ג'קי נולד בטבריה ב- 1.11.1930, י' בחשוון התר"צ, בן זקונים לאברהם ומזל הלל ואח לאסתר, לרחל וליחזקאל. הוא נקרא על שם סבו יעקב, אבי אביו.
אמא מזל נולדה בארץ למשפחה שמקורה בצפת. אביו נולד בבולגריה ועלה לארץ. לאחר לידתו, עברה המשפחה להתגורר בעפולה, וכעבור 4 שנים עקרה לרחובות לשכונת רמת-אהרון (סמוכה לשכונת אושיות). ג'קי היה בן 4 כשהגיע לרחובות. אביו של ג'קי היה שוטר ואימו הייתה עקרת-בית. כדאי לזכור כי בארץ שלטו הבריטים והשירות של האבא היה במשטרה הבריטית.
ג'קי למד בבית-ספר העממי (כיום "סמילנסקי") ברחובות ואחר-כך שנה בכיתת-המשך בקיבוץ גבעת-ברנר. את לימודיו העל-יסודיים עשה ג'קי בבית-הספר המקצועי על שם מקס פיין בתל-אביב ושם למד, בין השאר, מסגרות, חשמלאות, ואת השפה הערבית. התמיד מאוד בלימודים ובמיוחד בלימודי התנ"ך, הוא אהב לעיין ולקרוא בספרי הנביאים.
את ילדותו ולאחר מכן את נעוריו העביר ג'קי בתנועת הנוער "מחנות העולים". במסגרת התנועה השתתף בפעילויות חינוכיות שונות כולל יציאה לחיק הטבע למספר ימים. כנער מתבגר, התגייס לשורות ה"הגנה" ברחובות.
בשנת 1944, כשהיה בן 14, התחתנה אחותו, רחל, עם חייל אוסטרלי ששירת בארץ-ישראל במסגרת שירותו בצבא הבריטי והיגרה עימו לארץ מולדתו.
בשל המצב הגיאופוליטי באותה תקופה, הגיוני היה שהסביבה (היהודית) הקרובה לג'קי לעגה לו ולמשפחתו. לאותה סביבה, נראו נישואים אלו כשיתוף-פעולה מוגזם ואולי אף אסור עם היריב הבריטי. מן הראוי לציין שהבעל האוסטרלי התגייר וכיום חי עם רחל בארה"ב והינו יהודי חם, לבבי וציוני נלהב.
בתחילת מלחמת השחרור, כל בני ה-17 בארץ נקראו להתגייס לצבא כדי לעזור במאמץ המלחמתי ולהגן על הארץ מפני האויב הערבי. ג'קי עזב את בית-הספר והתייצב בשורות הלוחמים. הוא נשלח לצפון הארץ, לאזור חיפה והכרמל כחייל בחטיבת "כרמלי". שיוכו לחטיבה זו היה תמוה בעיני המשפחה משני טעמים: 1) ג'קי היה צעיר, טרם סיים את לימודיו העל-יסודיים ולא כל בני גילו גוייסו באותה תקופה. 2) מרבית תושבי רחובות והסביבה גוייסו לחטיבת "גבעתי" וג'קי משום מה, נשלח ל"כרמלי".
הבסיס בו שכנה היחידה בה שירת היה בקיבוץ עין-המפרץ. הפלוגה בה שירת נטלה חלק בכיבוש העיר חיפה.
חיפה במלחמת השחרור
לפני מלחמת השחרור היו בחיפה כ-146,000 תושבים, מהם 80,000 יהודים, 38,000 מוסלמים, 28,000 נוצרים בני כיתות שונות ועדה קטנה של בהאים.
הישוב היהודי היה מרוכז ברובו בשכונות הדר הכרמל, חיפה תחתית (בקרבת איזור הנמל), בת-גלים, נווה-שאנן, הר הכרמל, ובאיזור הקריות בעמק זבולון. הישוב הערבי-מוסלמי התרכז בעיקרו בחלקה המזרחי של חיפה. הישוב הערבי-נוצרי ישב בעיקרו בחלקה המערבי של העיר. הצבא הבריטי חנה במקומות שונים בעיר.
משהחליט האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינת ישראל וחיפה בתוכה - התחילה תסיסה רבה בקרב ערביי חיפה נגד החלטה זו. התארגנו כנופיות לוחמות שקיבלו נשק מן הבריטים, ואליהם הצטרפו חיילים עיראקים וסורים. חיילי הלגיון הערבי שבחיפה נתנו גם הם את ידם לכנופיות. מכיוון שהשכונות הערביות היו מפוזרות בין השכונות היהודיות, יכלו הערבים לארגן בקלות פעולות נגד היהודים בכל איזורי חיפה.
כחמישה חודשים (מסוף נובמבר 47 עד אפריל 48) התנהלו קרבות-רחוב בין היהודים לערבים ברחבי העיר חיפה. קורבנות רבים נפלו, כמו למשל בטבח האכזרי שנערך בעובדים היהודים בבתי-הזיקוק ב- 30.12.47 לעיני השלטונות הבריטים שהבליגו.
בבוקר ה-21 באפריל 1948, התקבלה במפתיע ההודעה על פינוי העמדות הבריטיות מהעיר. מפקדת ההגנה הפעילה מיד תכנית לכיבוש העיר, ואכן חמש פלוגות מחטיבת כרמלי (בה שירת ג'קי) ופלוגת פלמ"ח הסתערו על העיר. ב-22 באפריל התברר כי המערך הערבי התמוטט והעיר חיפה נכבשה כולה, וכל זאת בערב פסח - חג החירות.
ב-23 באפריל 1948, יום לאחר שנטל חלק בכיבוש, כתב ג'קי מכתב למשפחתו:
לאמא ואבא החביבים שלום וברכה,
חג שמח לכם יקרים. נקווה שבשנה הבאה בזמן הזה נהיה כל המשפחה בבית ברמת-אהרון במצב של שלום. אמן.
ראשית כל תודה רבה רבה בעד החבילה. היום קיבלתי אותה ביחד עם המכתב ושמחתי מאוד ... אני מרגיש כאן טוב מאוד, בדרך-כלל התנאים טובים ומצבי הביטחון כמו בכל הארץ מרומם ואין מה לדאוג.
השבוע חילקו לנו שי לחייל, גופיה, תחתונים, בלוק למכתבים, עיפרון ושקיק בונבונים. רציתי לבוא הביתה לחופש אבל זה לא יצא. נו בטח גם בסביבה שלכם שמחים על הניצחון בחיפה ומתכוננים לקראת הבאות ...
היו בריאים, אמיצים וחזקים.
שלכם תמיד, יעקב.
מפני שהתגעגע מאוד לביתו, ברח ג'קי מהצבא כדי לבקר ולראות את בני משפחתו שברמת-אהרון. הוא שהה ברחובות מספר ימים וכשחזר למחנה נשפט בבית-דין צבאי ונשלח לשבת במחבוש.
בזמן שהותו בכלא הצבאי, שמר על קשר עם משפחתו באמצעות מכתבים מרגשים ומשעשעים הכתובים בעברית רהוטה וקולחת.
מכתב לאחותו אסתר (אתי) מהתאריך 12.5.1948 מבית הסוהר:
לאתי החביבה שלום וברכה.
כן חביבה סוף-סוף אכתוב גם לך מכיוון שקיבלתי היום את כל המכתבים שאמא שלחה לי ...
אספר לך גם אני ביתר פרוטרוט אבל יש דברים שאל תספרי לאמא כי היא מספיק דואגת וחושבת.
בתחילה שלחונו למשמר-הים, שם שהינו כשבועיים באימונים. אחר בחרו מכל המחלקות כעשרים איש, ביניהם גם אני. את השאר שלחו למקומות שונים. אותנו צירפו כמילואים לפלוגה א' בגדוד 22, במקום ההרוגים והפצועים ...
הועברנו לחיפה להדר-הכרמל שם נחנו ימים מספר ... אחרי זה צרפונו לפלוגה ועברנו אימונים יותר גבוהים.
ביקשתי חופשה ולא נתנו לי. בינתיים עברנו למחנה אוהלים ובאותו יום (ה') ברחתי הביתה. בבית שהיתי עד יום א' וחזרתי למחנה. ביום ב' היה לי משפט לשישה ימים, וכעת אני שוהה בכלא. כאן יושבים כשמונה חברה. ישנים על מזרונים בלי מיטות. במשך היום עובדים קצת בסידורי המחנה ואוכלים אותו אוכל שיתר החיילים אוכלים. החיים כאן עליזים ונוחים ואין מה לדאוג.
היום פגשתי חברה מהפלוגה והם סיפרו לי שהערב הפלוגה יוצאת לפעולה. נו, למזלה של אמא אני בבית-הסוהר ואין לה מה לדאוג. בדרך-כלל אני מרגיש טוב, מצב רוח יש לי אך כשאני נזכר שאמא דואגת ומקנא בשכנים שבניהם רובצים בבית, אסתר אבקשך: כתבי לאמא ונסי להשפיע עליה שפחות תדאג. אם אוכל אעבור לעבודה בעורף רק בשבילה אעשה זאת, כי אני מעוניין להישאר בפלוגתי ...
שלום רב לך אתי, כתבי לאמא ועודדיה.
שלך תמיד, יעקב.
מתוך מכתביו של ג'קי נגלית לנו דמותו של נער צעיר וחייכן, שלא מאבד את תקוותו גם כשהוא נמצא במחבוש ובזמן מלחמה. בחור האוהב את הארץ, את משפחתו וחבריו. לג'קי חשוב מאוד השקט הנפשי של אמא, אך מנגד הוא מעוניין להמשיך ולשרת יחד עם חבריו לפלוגה ב"כרמלי".
לאחר שיצא מהכלא, נשלח ג'קי למערכה על העיר עכו שהייתה בעיצומה. ג'קי הצטרף לחבריו שיצאו לשחרור הגליל המערבי בדגש על כיבוש העיר עכו.
עכו במלחמת השחרור
עם פרוץ מלחמת השחרור, נמלטו היהודים הבודדים מהעיר עכו. הערבים התבצרו בעיר והשתלטו על הכביש הראשי העובר בה, המוביל אל הישובים העבריים שבמערב הגליל. הערבים תקפו את התחבורה היהודית שעברה בחוצותיהם והפילו קורבנות רבים. רחוב ראשי העובר בעכו מדרום לצפון נקרא "רחוב הארבעה", לזכר ארבעה צעירים שנרצחו ברחוב זה באכזריות רבה.
לבסוף פסקה התחבורה היהודית, והישובים היהודים במערב הגליל היו נתונים במצור. רק בספינות דרך הים, בחשכת הליל, אפשר היה לעקוף את עכו העויינת ולהגיע לישובים אלה.
ב-16.5.48, יומיים לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, החלו הפעולות לכיבוש עכו.
משה כרמל, מפקד חטיבת כרמלי, מעיד בספרו כי: "העיר עכו קשה ביותר להתקפה" ואמנם עוד לפניו נוכחו בה מצביאים ידועי שם כריצ'ארד לב-הארי ונפוליאון. הפתרונות שמצאו משה כרמל ואנשי מטהו היו מקוריים ונמצאו יעילים. בניגוד לכל ההתקפות בעבר, שהיו תמיד ממזרח, הוחלט הפעם להתקיף מצפון דווקא, תוך כדי פעולת הסחה מדרום וממזרח ובסיוע אש מרכס תל-עכו. עיקר הכוח התוקף (שכלל את ג'קי) יצא בלילה שבין 16 ל-17 במאי מחצר עין-המפרץ.
בשעה היעודה נפתחה אש מתל-עכו על העיר. הושבה אש מן החומות, מגגות הבתים ומרחובות העיר. הכוח העיקרי הצליח לפרוץ לתוך הפרברים הצפוניים של העיר. בקרב מבית לבית התקדמו לוחמי "כרמלי" ודחקו את הערבים.
בהמשך חידשו לוחמי "כרמלי" את הלחימה והסתערו על בניין המשטרה ולאחר כיבושה פתחו באש על המצודה - היא כלא עכו. עם דמדומי שחר של ה-18 במאי, נכנסו כוחות ההגנה לעיר העתיקה והשתלטו למעשה על העיר כולה.
ג'קי, שהשתתף בלחימה מבית לבית, נשלח לרחובותיה הצרים והמפותלים של עכו העתיקה כדי להשתלט על המעוזים האחרונים של הצלפים והמחבלים הערבים.
ב-17.5.48 נפל ג'קי בקרב-רחוב קשה בעיר העתיקה ולמחרת היום הובא לקבורה בעיר חיפה.
רחוב יעקב הלל הנמצא במערב רחובות נקרא על שמו.
ברחובה הראשי של עכו ניתן למצוא אנדרטה המנציחה את לוחמי צה"ל שנפלו על כיבוש העיר במלחמת השחרור ושמו של ג'קי ביניהם.
(עבודה שכתב אלעד גנץ, ביה"ס "קציר", תשס"ב. המנחה: מזל צאיג)