3.5.2003
(כתב והקריא: חומי קינן, מנהל בית הספר "חופי הגליל" בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל. ד' באייר תשס"ג, 6/5/2003)
26 שנים חלפו מאז שיואב אמיר נהרג בעת שרותו הצבאי.
4 שנים קודם לכן נהרג אחיו עודד, במלחמת יום כיפור.
זמן רב חלף. שיני הזמן עושות את שלהן.
ההורים גאולה ושמואל נפטרו, יתכן שבגן עדן התאחדה המשפחה שנית.
הכאב החד שפילח כתער את המשפחה ואת הקהילה הקרובה והמורחבת, התקהה.
שאלות הרות-גורל אשר ניקרו בשעתו ולא נתנו מנוח - דהו ונדחקו לאי-שם.
עם יד על הלב, האם מישהו עלי אדמות מסוגל להשיב היכן הצדק?
איך קורה שהשכול פוקד משפחה אחת פעמיים?
בתיכון למדנו שאיוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה, ואילו כאן לנגד עינינו, מתברר שכוס הייסורים המלאה עד גדותיה, איננה משל בלב, אלא מציאות איומה ואכזרית.
אני רוצה לספר לכם, תלמידים יקרים, שאת יואב זכיתי להכיר, אמנם לא הכרות עמוקה, ובכל אופן הוא הצליח להרשים אותי.
בשנים הראשונות שלי בראש הנקרה הייתי מדריך חברתי והזדמן לי לצאת לטיולים כמדריך עם השנתון של יואב.
במהלך הטיולים יואב בלט במיוחד. הוא התגלה כדמות עליזה, סוחפת, המרכזת סביבו את כל החבר'ה, בסיפורים מצחיקים, שירים, נגינה ועוד. היה כייף לטייל עם יואב, ולא היה רגע משעמם במחיצתו.
מבורכת יוזמתה של ועדת מבצעים מיוחדים שלנו. התלמידים בהנחיית רותי גבעון ולינה, ובעזרתו של עמנואל הגנן המסור, החליטו לשקם ולו חלקית את פינת גן יואב, שהיתה בשעתו מקום שוקק-חיים, כיאה לדמותו.
למעלה מחודש עובדים הילדים וצמד המורות ללא לאות! הם מסקלים, עודדים, מפזרים טוף, יוצרים קשר עם המשפחה, משתדלים ובסיכומו של דבר - גם מצליחים.
בהדרגה, ילדים וכיתות נרתמו למבצע.
עמנואל, לינה, רותי ותלמידים יקרים, עשיתם משהו אדיר!
נכון, המשימה טרם הושלמה, אבל עכשיו, כשהדרך נסללה, יש תקווה ש"גן יואב" יהיה פינת חמד מקסימה כבימים ימימה.
יהי זכרך ברוך, יואב, כזכרם של כל חללי מערכות ישראל.