הרצל,
בחייך, כשרצינו להזדהות בפני זרים,
ידענו לומר אנחנו האחיות או האחים...
אותך הרצל, כולם מוקירים ומכירים
אותך הרצל, כולם זוכרים.
היית הבן הראשון והנכד הראשון במשפחה.
היית של כולנו, היית מקור הגאווה.
היית לנו למורה דרך, לכל יעד ומסלול
מוזר שהכביש הכה בך תעלול.
היפה, האופנתי והטוב היו מנת חלקך תמיד
"כיף-חיים" ידעת לעשות וכל אדם יעיד.
טיולים ופיקניקים משפחתיים הם פרי המצאתך.
טבריה והכינרת מעולם היו משכנך.
במגמת מכונות למדת בבי"ס התיכון,
אך לשיעור ספורט תמיד היית בהיכון.
תארים אין סוף קטפת בכדורגל,
"מלך השערים" ו-10 בחולצה הם הדגל.
המספר 10, האם רמז לעתיד?
10 הוא התאריך בו הלכת לתמיד.
רגלך האחת הייתה ממש מתחת לחופה.
את אהובתך השארת המומה.
היית גאה במדיך המגוהצים והמצוחצחים,
למשמרתך בזמן יצאת וגם ידעת להקדים.
ורק ביום בו היה נדמה כי מאחר אתה קמעה,
נגדעו חייך ואולי לטובת היס"מ, לטובת המשטרה.
הרבה רמזים על מותך או היעלמותך.
לו רק ידענו לעצור זאת ויום יום לשוב ולראותך.
גם במותך לא הספקנו אותך לראות
הגעת בארון סגור, ונראה כי אין על מה לבכות.
מאוד ייתכן שמעולם לא היית שם, בארון,
כי לא המצבה היא זכרך אלא יומך האחרון.
התמונות והזיכרונות הצחוק והחיים
הם שמובילים אותנו בחיינו החדשים.
עדיין מחכים אנו לרמז או לכל סימן,
האם אתה בחיים? את התשובה יביא לנו הזמן.
נפרדת מאיתנו כשראשך טרוד מדאגות העתיד,
אלוהים ישמור שאת מנוחתך אף אחד שוב לא יטריד.
הרצל, האם היית שם? האם היית בהלוויה?
העיר עכו לבשה שחור ואותנו ניחמה.
את היום הזה חרטו בליבם התושבים,
ואנחנו במותך ממשיכים ומזדהים.
בשבילך הרצל ולמענך תמיד
אוהבים ולעולם לא שוכחים.