זו השנה הלכה חלפה לה, ואנו עדיין לא קולטים ולא מאמינים למה שקרה לנו.
אבדה קשה מנשוא כאב וצער עמוקים בליבנו.
אחי היקר - זה היה בבוקרו של יום בהיר, כאשר בשעה 12:30, נכנס אלי למשרד ק. השלישות וק. החימוש ובישרו לי בשורה מרה זו.
אני זוכר את שקשוק רגליי ואת חוסר הרצון להאמין לבשורה זו.
נאמר לי שנפצעת קשה בתאונת אימונים ברמה ושלאחר מכן נפטרת.
לא האמנתי לקצינים, התקשרתי למטכ"ל והם אימתו את דבר הקצינים.
אמיר - אין מיוחד ישר רחמן ממך היית לנו מוקד להערצה, אהבה וחיבה ראינו בך את כיף החיים, את הרצון לחיות ואת האושר.
כל זה נעלם לנו מעיננו באותו יום בהיר והרס לנו את חיינו.
עוד היום כשאני עובר אם רכבי ליד טרמפיאדה אני מסתכל אולי אני אראה את אחי מחכה לטרמפ, מייד אני חוזר למציאות ומבין עד כמה זה בלתי אפשרי לעקל זאת.
אחי היקר - חודשיים לאחר מותך נולדה לי בת ושמה "מיטל", ביום היוולדה בכיתי משמחה ומעצב רק בגלל שאינך יכול להכירה והיא אינה יכולה להכיר את דודה.
אחי היקר - אני כותב זאת כאשר דמעות בעיני יש אומרים שהמשיח צריך להגיע ואומרים שכשהמשיח מגיע יש תחיית המתים מי יתן ויבוא המשיח במהרה ותהיה תחיית המתים, ותחזור לחיק משפחתך.
אמן כן יהי רצון.
בצער וכאב עמוק
ממעריצך ואוהבך
אחיך רונן