חייל שלמה טבצ'ניק, שלום בן יוסף ז"ל

ראש-פינה, 9.11.37

אמא חביבה!
את מכתבך קיבלתי ביום ב' 8.11.37. אני שבע רצון שאתם בריאים ברוך השם. אני מצטער על מצבכם, על מצב הפרנסה אצלכם ובבית בפרט, אבל לצערי הגדול איני יכול לעת עתה לעזור. אל תשכחי אף פעם שאני בית"רי, ובתור בית"רי אני חייב לשרת שנתיים, כאילו הייתי משרת בצבא הפולני.
ולכן מוקדם עדיין לדבר על עזרה חומרית בשבילך... אל תחשבי שאם עזבתי לעיתים קרובות את המשרות בגולה, עשיתי זאת רק לשם "שעשועים".
(בכלל מובילה דרך חיי רק למקומות, שבהם בלתי נוח לחיות...)
...תמיד צריכה את לזכור, שאני הולך בדרכים העלולות לגרום לך מעט מאוד "נחת".
גם כאן אני יכול ללכת בדרך החיים הנוחים, כמו בלוצק, אבל עובדה היא זו, שאיני הולך בדרכים שונות של "ביזנס".
...בריאותי טובה, ברוך השם, ייתן אלוקים לשמוע מכם טובות.
עכשיו חורשים וזורעים אצלנו. אצלי - הימים הראשונים שאני חורש לבדי (בארץ גדלה התבואה פעמיים בשנה). אני כבר חורש כאיכר טוב. בארץ חורשים ע"פ רוב במכונות (טרקטורים). במקומות שבהם אין הטרקטור יכול לעבוד, כי כאן בגליל הרים גבוהים מאוד, יש הכרח לחרוש במחרשה. עכשיו גם מתחילה עונת תפוחי הזהב, האשכוליות והבננות. אוכלים עד להתפקע. אנו גרים בסביבה יפה מאוד. על ההר לעינינו משתרעות מושבות יהודיות יפות. אין לי יותר שום דברים חשובים לכתוב לך. למה ממעטים כל כך לכתוב לי? כתבו לי על כל דבר ודבר לחוד. כשאדם נמצא מרוחק, הרי כל דבר מעניין אותו.

אני מסיים את מכתבי. דרישת שלום למוסיל'ה. אילו היה לי כסף, הייתי שולח לך מתנה. אבל חושבני שהיא תחכה. דרישת שלום לבבית לכל אחד.

ממני, שלום יעקב.

פ.ס. ודאי כבר קיבלתם מכתב משפיצמן, שלא תשלחו חולצות, אינכם צריכים לשלוח, כי כבר קיבלתי מהפלוגה.