דודי (בן צוות):
מילים לא אומרות מאום (שלום חנוך) וכמו שאומר השיר, את מה שבלב, מילים לאר יוכלו להביע.
כי כשהולך לך חבר, לדרך בה אין חוזר...זה קשה לכולנו. ושמישהו שתמונתו וחיותו לעד תהיה לנגד עיניך, קשה לכתוב עבורו מילות פרידה.
אז אבי באשר אתה - בליבנו אתה.
צחי רותם (חימושניק):
היית חביב על כולנו ותמיד היית איתנו, יועץ בטוב וברע. היית מוכן לעזור לנו בשעת צרה. יש לציין שלא משנה מה הייתה השעה ולא משנה מה הייתה הבעיה , אפילו אחרי יום אימונים מפרך צמיד הייתה אזנו קשבת ויעץ לנו כמו אח בוגר.
בקו האחרון קיבלתי ריתוק של חודש בלבנון. בסוף כשיצאתי הביתה, זה היה אחרי הצהרים וכבר לא רציתי לצאת, אולם אבי שבדיוק היה במקום, לקח לי את תיק הצד שלי, זרק אותו לנגמ"ש והחל לשכנע אותי לצאת הביתה, באומרו משפט שלא אשכח לעד :"הית הוא המקום הכי חשוב והכי יפה לחייל".
היית לנו רע, אח, דוגמא אישית, מסתפק במועט ודמות נערצת של חייל ומפקד כאחד.
לעולם לא אשכח אותך, אבי.
תמיר מרקו (פב' 85):
את אבי הכרתי עוד מהעיר עכו. התעמלנו יחד עד שאבי התגייס לצבא. כשהתגייסתי שכנע אותי להגיע לחה"ן גולני.רק בגללו אני בפלוגה. באימונים ראינו מה זה חייל אמיתי!
קשוח, רציני, יודע לצחוק כשצריך. לי הוא אמר:"אני ואתה-לא מכירים בצבא", ואכן אף אחד לא האמין לי שאבי מכיר אותי מהאזרחות, הוא התנהג אלי בדיוק כמו לאחרים.
אבי קידר אותנו כשהיה צריך וראינו שהוא לא שלם עם זה.
במסעות עודד אותנו "קדימה, אתם יכולים, קדימה פנתרים שלי". זה עזר לנו ונתן לנו מרץ. בשבוע שאבי עזב את בזק, הרגשתי כמה הוא חסר לי באימונים, במסעות ובכלל.
כשראיתי אותו בעכו תמיד שאל "מה עם הצוות,הכל בסדר? תמסור ד"ש ותגיד שאני מתגעגע ורוצה לחזור אליכם".
כשאבי נהרג הרגשתי שאני לא קיים יותר. לא רציתי להישאר בפלוגה כי זה שגרם לי להיות בחה"ן לא היה. אבל בסוף התגברתי והייתי רוצה להיות לוחם מעולה כמו אבי.
ארז ניסנוב (פב' 85):
בטירונות ביום חורף קר, ירדנו להתאמן במטווחים של "בזק". תרגלנו פזצטות. המפקד אבי העמידנו לפני שלולית מים גדולה ועמוקה וצעק "נתקלתם", אך אף אחד לא השתטח.
אבי ראה שזה לא עסק, ודפק פזצט"א לתוך השלוליתץ לאחר מכן עשינו הכל בהתלהבות ובמרץ.
את אבי לא נראה יותר אך נזכור לעד.
יהונתן דוד (פב' 85):
את אבי הכרתי לראשונה כמפקד, מפקד שהיווה לנו תמיד דוגמא אישית, מופת ומקור השראה.
לא אשכח את תרגילי ההסתערות שלו לעבר שלוליות המים, הפזצטות בתוכן ואת גלגוליו בעפר, וכן את שאגותיו "רצח בעיניים" שביטאו בין היתר את דרישותיו.
והכל לעשות אותנו נוקשים יותר, טובים יותר ועזים העשויים ללא חת.
לעיתים כשאני רואה את אבי מול עיני, מרצד נגדי חיוכו.
לי אישית ניתנה הזדמנות לעמוד על טיבו במסע אלונקות קשה, בו כשלתיאבי נחלץ לעזרתי, נשא אוטתי על גבו ורץ.
לא אשכח כשהתעוררתי על שכמו, שמעתי את נשימותיו הכבדותעולות ויורדות. הוא השכיבני וניסה לדובב אותי ורק כשעניתי לו, נרגע הבחור והעיר "תגיד יוני, כמה אתה שוקל?"
קצרה היריעה מלהכיל את הסיפורים שסובבים סביב אבי, את ההערכה וההערצה שחשתי כלפיו.