רחוב ע''ש דב גרונר
"אינני מכיו בסמכותכם לשפוט אותי. בית-דין זה משולל כל יסוד חוקי, מאחר שהוא נתמנה על-ידי שלטון שאין לו יסוד חוקי... גזילת הארץ הזאת ונעילת שעריה כמוה כהתנקשות דמים מתמדת בחייהם של מיליוני אנשים, נשים וטף - בני עמי... גמרתם אומר לגזול את הארץ מאת העם, שאין לו כבר ארץ בעולם, זולת זו שניתנה לו על ידי האלקים וההיסטוריה... אין כוח בעולם שיוכל לנתק את הקשר בין
עם ישראל ובין ארצו היחידה...".
אלה הם קטעים מדבריו של דב גרונר, מגבורי המחתרת שלחמו בבריטים, כאשר ניצב לפני בית הדין הצבאי הבריטי, על השתתפותו בהתקפה על משטרת רמת-גן בפקוד בריטי ביום כ"ב בניסן תש"ו (23.4.46), נשנתיים לפני שהוקמה מדינת-ישראל.
דב גרונר היה יליד הונגריה, בן למשפחת רבנים. למד בישיבה ואחר כך יצא ללמוד הנדסה. עם הפלישה הנאצית הצטרף לבית"ר. בשלהי 1939 יצא עם קבוצת מעפילים לארץ-ישראל, נתפס על ידי הבריטים והושם עם חבריו במעצר במחנה עתלית. כשיצא מהמעצר הצטרף לפלוגת בית"ר בראש-פינה, ושם הצטרף גם לאצ"ל.
בשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי, והצהיר על התנדבותו לצנוח מאחורי קווי האויב. נפגש עם ניצולי השואה וסייע להם ככל יכולתו.
כשחזר מו המלחמה, מיד התגייס לפעילותו הקרבית של האצ"ל. פעולתו הראשונה היתה התקפה על מיתקן בריטי בנתניה, והחרמת נשק. בהתקפה על משטרת רמת-גן, נפצע אנושות ונלכד על-ידי הבריטים. במשפט הוא נידון למוות. מדינאים בכל העולם, יהודים ולא יהודים ניסו להצילו, ואילו הוא עצמו סרב לבקש חנינה.
האצ"ל עשה הכנות לשחררו בכוח מן הכלא, אך הבריטים הקדימו והוציאו אותו להורג באישון לילה, יחד עם שלושה לוחמי מחתרת אחרים - אלקחי, דרזנר וקשאני. הבריטים היו כל כך להוטים לרצחם עד כי מנעו מהם וידוי לפני רב, ואף לא את הזכות להפרד מבני משפחותיהם.
מול משטרת רמת-גן של מדינת-ישראל, הוקמה בשנת 1954, אנדרטה לזכרו. כן נקראו על שמו רחובות בכמה מערי ישראל.