תפריט נגישות

סמ"ר משה פוגל ז"ל

משה פוגל
בן 25 בנפלו
בן אסתר ודוד
נולד בפרדס חנה-כרכור
בי"ד בניסן תש"ח, 23/4/1948
התגורר בפרדס חנה
התגייס ב-אוגוסט 1967
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 421, גד' 599
נפל בקרב
בכ"א בתשרי תשל"ד, 17/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: אבו סולטאן
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: פרדס חנה
הותיר: אשה, הורים, אח ואחות

קורות חיים

משה, בן אסתר ודוד, מניצולי השואה, שעלו ארצה באניית-המעפילים "כנסת-ישראל" ונשלחו על-ידי הבריטים למחנות קפריסין, נולד בערב פסח, י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948) בפרדס-חנה. כבן למשפחה דתית למד בבית-הספר הממלכתי-דתי "ישורון" בפרדס-חנה והמשיך את לימודיו במדרשיית "נעם", אף היא בפרדס-חנה. בגלל תשוקתו הגדולה להוסיף ולקנות תורה יצא להמשיך את לימודיו בישיבת "מרכז הרב" בירושלים. הוא היה תלמיד חרוץ ובעל "ראש פתוח", והצטיין גם בתחומי הציור, האמנות ומלאכת-יד. היו לו "ידי זהב" ומילדות אהב לפרק ולהרכיב מחדש מכשירים ומנגנונים. על כל אשר עשה טבוע היה חותמו: דייקנות ומקוריות.

הוא היה חבר בתנועת הנוער הדתית "בני-עקיבא" ונודע בין חבריו כמקפיד על קיום כל המצוות, קלות כחמורות.

משה גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1967 והתנדב לחיל השריון. הוא סיים בהצלחה קורס למקצועות הטנק והוסמך כתותחן טנק. אחרי-כן נשלח לקורס מפקדי טנקים וסיים שם בהצטיינות. הוא שירת בתקופת מלחמת ההתשה, וכתותחן מצטיין נטל חלק במרבית תקריות האש נגד המצרים. בתקרית אחת אף הצליח לפגוע בעמדת צלף מצרי, שהטריד מאוד את כוחותינו. למרות החיים הקשים בצבא, כשהטנק משמש "בית" בקרבות ובאימונים, לא נטש משה את דבקותו בדת ובמצוותיה, אפילו על חשבון מנוחה או שינה. לפני כל יציאה לפעולה נהג לקרוא לפני חבריו את "תפילת היציאה לקרב", וחבריו ענו אחריו כאיש אחד "אמן".

משה היה בחור חברותי מאוד, ואהוב על מפקדיו ועל חבריו. במצבים הקשים ביותר ידע לשמור על קור רוח ולא איבד את חוש ההומור שלו. עם חבריו נהג לחלק כל חבילה שקיבל מביתו, וכאשר היה חוזר מחופשה היו כולם מתקבצים סביבו ונהנים מהמטעמים שהביא. בסוף אוגוסט 1970 שוחרר משה מהשירות הסדיר והחל ללמוד בשלוחת הטכניון בבאר-שבע. כעבור שנה עבר לחיפה והמשיך את לימודיו בטכניון, במגמת הנדסת ייצור וניהול.

בחודש אדר תשל"ג נשא לו לאישה את חברתו רחל ויחד עמה הקים בית בעכו. גם לאחר נישואיו נשאר בן נאמן וקשור להוריו והדאגה למשפחתו שלו ושל הוריו הייתה בראש מעייניו.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא משה אל יחידתו ישר מבית הכנסת. עם חבריו לחם בקרבות הבלימה העקובים מדם נגד המצרים. חבריו לטנק התרשמו עמוקות מנאמנותו הגדולה למצוות הדת, שהקפיד למלאן למרות הקרבות הממושכים. עם יחידתו צלח את התעלה לעברה המערבי וביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), במהלך הקרב לטיהור מחנות אבו-סולטן נפגע הטנק שלו באש נ"ט ומשה נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפרדס-חנה. השאיר אחריו אישה בהריון, הורים אח ואחות. בעת נופלו שרת בדרגת סמל-ראשון. בנו, שנולד לאחר נופלו, נושא את השם משה-אביחי.

אביו של משה הקים לזכרו אוסף גדול של הגדות לפסח, ובהן הגדות יקרות-המציאות. בהמשך להקמת האוסף, שהפך לאגודה ציבורית, נערך בבית-הספר "ישורון" בפרדס-חנה חידון בנושאי ההגדה של פסח, בשם "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור"; כן הוקמה ספרייה על שמו בבית-הספר בקרית שפרינצק; ב"ניב המדרשיה", ביטאון מדרשית "נעם", פורסמו לזכרו דברים על דרך חייו, על לחימתו ועל נפילתו.

בניית אתרים: