לימור שלי
ליבי פצוע ונוטף טיפות כאב
אומרים שהזמן ירפא...
ארבע שנים חלפו והכאב עדיין ישנו
קשה לימור לחשוב עליך יקירה בזמן עבר
כי היית דור העתיד שלי, ואינך עוד
חלק מנשמתי שהשארת כואבת ופצועה.
את לימור שרחקת מרכילות ולעגת לנו,
השארת אותנו "לרכל" עלייך ולהעלות זכרונות
שמעלים חיוך על כל מעלליך.
רואים את פנייך היפות מחיכות אלינו מכל פינה
בבית של אמא, כל כך יפה שזה כואב
ואני רוצה עוד פעם לגעת, ללטף, לחבוק...
ואת לא כאן.
אבל מעבר לזמן שיחלוף עוד ניפגש
ותקבליני בחיבוק חזק ואוהב
בינתיים ילדה -
נמשיך לאהוב ולהתגעגע...
שלך באהבה אין סופית,
חפציבה