שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בחברת ילדים מצומצמת בקבוץ ג' של השומר הצעיר בבת-גלים. הוא היה הילד השלישי והבן השני בקבוץ. זוכרים אנו את גרשון הקטן עומד בלול ועוקב אחר המתרחש בחוץ במבט פוזל קצת אך רך. חברי הקבוץ קראו לו "כושי". עיניו השחורות, עור פניו השחום ושערו הצדיקו את הכנוי. על פניו היה תמיד נסוך אותו חיוך ילדותי קליל שיש בו נימה של עצבות.
אדיבות וטוב לב היו קוים בולטים באופיו. כשהיה מוצא פרח היה רץ לאמו ומגיש לה אותו בחדוה וברכות. כשאביו חלה לא מש ממטתו והזהיר את חבריו לבל יפריעו את מנוחתו. גילויים נפשיים מעין אלה היו רבים ולא הצטמצמו בחוג המשפחה. עם כל זאת היה בעל אופי מוצק ובלתי נרתע, והודות לכך ידע להתגבר על הרבה קשים ומכשולים שנערמו בדרכו. היה תקיף בדעתו ולא ניתן בקלות להשפעה. פעיל מאוד בשורות התנועה החנוכית של "השומר הצעיר" - בה היו שלובים חייו.
ידיד המשפחה
*
גרשון בא לקן השומר הצעיר בקרית חיים בהיותו בן עשר, והיה חבר התנועה החינוכית עד יום מותו. הצטרף לתנועה מפני שחבריו השתייכו לה אך כשבגר ראה בה בית ספר לחיים. יעודי התנועה להגשמה, לחיי חקלאות, לחיי שיתוף ולהגנה, היו לערכי יסוד בהרגשותיו, בהלך מחשבותיו, ובכל מעשיו. הוא שאף להגשמה ימית, להקמת קיבוץ ימי.
בחברה היה עליז ושופע חיים. בעל חוש הומור, ולעתים גם עוקצני. בשבת רעים גם יחד אהב לגלגל שיחה על הא ועל דא ותמיד היה מסיים בחזונו הגדול, - הצטרפות ל"חטיבה הימית".
ששה היינו ששרדנו מקבוצת "פלד", אנשי הימיה, ונותרנו חמישה. שיכלנו את גרשון. נכרת אבר מגופנו החי, במקומו לא יצמח חדש.
לפני שיצאנו לפעולת הפשיטה לכפר תמרה הלכנו יחד למקום הריכוז. זוכרני כמה התלוצצנו כשצעדנו חבושים קסתות פלדה. לא חשבנו כי למלחמה אנו יוצאים. הכל נראה כסרט הוליבודי יפה. תמימים מדי היינו, - ילדים.
והנה עם בוקר זועזענו לשמע הידיעה כי גרשון נגדע מתוכנו. לא בכדי נפל. יש שלומים לדמו. כבוד לזכרו.
י.א.