עמוס טיראן תמם ז"ל

קורות חיים

טיראן, בן איבט ויוסף, נולד בישראל בכ"ז באייר תשכ"ז (06.06.1967). ילד חמישי להוריו. נולד ביום השני למלחמת ששת הימים, בעת שאביו היה מגויס וכאשר חיילי צה"ל כבשו את מיצרי טיראן, וכך זכה לשמו. לשם זה הוסיפה אימו את השמות עמוס חמוש, שכן היה בנה החמישי.

טיראן גדל בעכו, למד בבית הספר היסודי "הרצוג" וסיים 12 שנות לימוד בתיכון "קנדי". בתום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת בפיקוד צפון.

אחרי שחרורו עבד טיראן זמן מה בבית החולים בנהריה, אחר כך היה מטפל אישי צמוד לנכה צה"ל בהרצליה. בהמשך שב לעכו ועבד כפועל וכאחראי על צוות העובדים בעסק של אחיו.

טיראן גר בעכו עם רעייתו יונה-יונית וילדיהם – אסיף-יוסף שנולד ביוני 1999, וניר שנולד בדצמבר 2000.

טיראן אהב לטייל בטבע, להאזין למוזיקה ולצפות בסרטים. אהב ספורט ונהג לעקוב אחרי אירועי ספורט, לבלות בים בעירו, לשחק במטקות ולשחות.

באמצע יולי 2006 החלה מלחמת לבנון השנייה, ובשבועות הבאים נורו קטיושות רבות מלבנון לצפון הארץ. כמה ימים אחרי תחילת המלחמה הוקם בחוף ניצנים מחנה לתושבי הצפון, וטיראן שלח לשם את רעייתו וילדיו. הוא עצמו נשאר בעכו לצורכי עבודתו. ביום שישי 28.07.2006 ביקר אותם במחנה, בני המשפחה נהנו מהבילוי המשותף אך טיראן נאלץ לשוב לעכו, לעבודתו.

ביום חמישי אחר הצהריים, ט' באב תשס"ו (03.08.2006), הגיע טיראן לבקר את אימו בביתה, שם יש מקלט ושם התכנסו בני משפחה נוספים. סמוך לשעה 16:05 נשמעה אזעקה מפני נפילת קטיושות שנורו מלבנון וכל הנוכחים בבית ירדו למקלט. אחרי הפיצוץ יצאו חלק מהאנשים לחצר הבית לשאוף אוויר ואז, ללא אזעקה, נחתה במקום קטיושה נוספת. מהפיצוץ נפגעו כמה מבני המשפחה. טיראן נפצע קשה מאוד וכעבור כמחצית השעה, בעת שקיבל טיפול באמבולנס ליד הבית, נפטר.

אחיו של טיראן, אריה, נהרג גם הוא מאותו פגז. כן נהרגו עוד שלושה תושבי עכו.

טיראן היה בן 39 במותו. הותיר אישה ושני בנים, אם, שלושה אחים ואחות. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בעכו, לצד אחיו.

"ביום חמישי טיראן התקשר אלי", סיפרה רעייתו, "אני שמתי את הטלפון לטעינה ולכן הוא לא היה איתי. לאחר מספר רגעים הגעתי לקחת את הטלפון, ראיתי את שתי ההודעות שלא נענו בשעה 16:05, חזרתי אליו - אך הטלפון כבר דמם. ברגעים אלו טיראן נאבק על חייו מאותה פגיעה קשה וקטלנית שגרם הטיל שנפל סמוך לבית אמו. ייתכן אפילו ששמע את צלצול הטלפון אך לא יכל להושיט את היד, להרים את הטלפון ולשמוע את אשתו וילדיו שכה אהב בפעם האחרונה בחייו.

כשחזרנו לעכו נסעתי לבית חולים להיפרד מטיראן ולספר לו כמה אני אוהבת אותו. הפרידה בשבילנו קשה מאוד, אנחנו כבר מאוד מתגעגעים ותמיד נתגעגע אליו".