אריה פרג'י תמם ז"ל

קורות חיים

אריה, בן איבט ויוסף, נולד בישראל בח' בחשוון תשט"ז (24.10.1955). בן בכור להוריו. גדל בעכו, למד בבית הספר "בן צבי" בעיר והמשיך לתיכון "הדסה" בטבעון.

לאחר לימודיו התיכוניים שירת אריה בצה"ל, בפיקוד צפון. עם שחרורו נסע לצרפת, שם חי כמה שנים ועבד במסחר עם בן משפחתו.

בשובו לארץ שב אריה לעכו והחל לעבוד כמפעיל מכונות במפעלים שונים באזור. בשנת 1998 החל לעבוד כעובד זמני במחלקת אריזת נוזלים במפעל ליוור (היום יוניליוור) בקריית אתא. עד מהרה הכירו ביכולותיו והוא נקלט כעובד מן המניין. בשנים האחרונות לחייו עבד כמפעיל קו אריזה למוצרי הניקיון פנטסטיק. "אריה היה עובד שקט, חרוץ, נאמן למקום עבודתו ומקצועי ביותר", סיפר מנהלו, "איש חברה למופת, אדם אהוב על הבריות. אהב תמיד לעזור וראה לנגד עיניו את טובת המפעל. בשל רמת המקצועיות הגבוהה שלו הפעיל קו ייצור יקר מאוד ונהג לשמור בקנאות על הפקת מוצרים באיכות הטובה ביותר". אריה ראה במפעל מעין משפחה שלו, ונאמנותו לחברה הייתה כה גבוהה שגם כשערך קניות נהג לבדוק את מיקום מוצרי המפעל על המדפים.

זמן קצר אחרי שובו לארץ נשא אריה לאישה את צביה. בני הזוג גרו בעכו, בינואר 1997 נולד הבן אתגר וכעבור שנתיים הבת נועה.

אריה היה אדם צנוע ושקט, אוהב אדם ואוהב לעזור לזולת. אהב את עירו עכו, הירבה לטייל בעיר העתיקה וללכת לים. אוהד ספורט מנעוריו, שהיה אוהד מסור של קבוצת הכדורגל מכבי חיפה. בעיקר אהב אריה לבלות בטיולים בחיק הטבע, בנופשונים או במנוחה בבית עם אשתו וילדיו, שהיו כל עולמו.

ביום חמישי בבוקר, ט' באב תשס"ו (03.08.2006), סיים אריה משמרת לילה במפעל ונסע לביתו. היה זה השבוע הרביעי למלחמת לבנון השנייה, ובאותו יום אחר הצהריים החליט אריה לעבור עם משפחתו לבית אימו בעכו, שם יש מקלט ושם התכנסו רבים מבני המשפחה הגדולה.

בשעה 16:05 נשמעה אזעקה מפני נפילת קטיושות שנורו מלבנון וכל הנוכחים בבית ירדו למקלט. אחרי הפיצוץ יצאו חלק מהאנשים לחצר הבית לשאוף אוויר ואז, ללא אזעקה, נחתה במקום קטיושה נוספת. מהפיצוץ נפגעו כמה מבני המשפחה, חלקם באורח קשה. אריה נפצע קשה מאוד לנגד עיני אשתו וילדיו. הוא הועבר לבית החולים בנהריה, אך שם נפטר כעבור פחות משעה.

אחיו של אריה, טיראן, נהרג גם הוא מאותו פגז. כן נהרגו עוד שלושה תושבי עכו.

אריה היה בן 50 במותו. הותיר אישה, בן ובת, אם, שלושה אחים ואחות. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בעכו, לצד אחיו.

כתבו בני המשפחה:

"אריה יקר שלנו. הזיכרונות עולים ואנחנו נותרנו עצובים וכואבים. עולמנו חרב מאז האסון. אנו עדיין לא מעכלים שאינך עימנו.

אוהבים אותך, מתגעגעים ולעולם לא שוכחים.

באהבה, צביה אשתך והילדים אתגר ונועה".